כמה אהבה יכול אחד מאיתנו להכיל  

כמה אהבה יכול אחד מאיתנו להכיל,    

היינו תמימים עוד והאופק נראה כה רחוק

ויצאנו לשם והזמנת גם אותי,

הכל היה נצחי וחדש - הרי רק נולדנו ממש

ורציתי להגיד לך - שבליבי את תמיד איתי,

ואף פעם לא עזבתי אותך או את אותי,

והאופק נראה לי רחוק, לא ראינו שעוד יום

ועוד יום וכבר לא נוכל לצחוק, או לשמוח כמו ילדים

טרם הרגשנו שהעולם כאן לא תמים

אולי... יום אחד ,יום מואר מלא ההדר

תשוב התמימות היפה לזה העולם...

בתוכי עצב ושמחה

צחוק ודמע

גדולים

עמוק שם פנימה

נמצא הים

עוד נגינה חלושה עולה משם ומזכירה לי מי אני

מוכרח להיות שמח

תעשה מה שתוכל..העולם לאט נגמר

אני עייף מהמסע אל תעזבני א-להים

זכני שלבי יאהב כל כך

אל תשכח את האדם

ואת הרגשותיו הנפסדים

שנהיה תמיד באור הטוב אלקים

האור הגדול שלך

פתח לבי בתורת אהבתך

ג. הו איך שכחתי את תמימותי הראשונה

באנו לכאן

חשבנו להיות

איך עוברות השנים

הצבעים כבר לא שם

הכל דעך... והגעגועים...

והחיים נעלמו בין השורות

זכרונות עלי חולפים והמילים קטנות

לתאר לא אוכל, לא אוכל לתאר איך

עובר בין השבילים וההתרגשות מציפה אותי

בהיותי באותו עולם מוכר שנית

ואני תוהה

לאן נעלמתי..לאן נעלמו רגשי נפשי עם השנים?

זה האדם חי אינו יודע

היש זקוק לרחמים כמו...כמו האדם...

גם אם טעיתי בנפתולים

בדרכי חתחתים

בין אהובי העם אני רוצה

להיות באהבת העם הזה לעולם

עולם של אהבה

       אוהבי ללא סיבה

ניצת בלב ניצוץ אהבה ועין דומעה

באהבת האדם

              ששבה ללבבי

                     נכתב כמו אש

לפתע של ניצו אש בנינים

בי נכבש רסיסים של עולם כה תמים

ולבי רוצה להתרגש לבכות

לא יכול להתאפק ולעצור

לא יכול להסתיר אהבה