3/3/02

הגשמים שיורדים, כבר לא יורדים עליי,

הם נכלאים בתוך מסך עשן,

של הילדה שמאחוריי.

הם מתנפצים בחוזקה על גופה החטוב,

מנסים למצוא עוד טיפת חיוך.

ים האושר נוגע בשפתייה,

איך אפשר שלא לראות?

את החיוך הנוזל מפנייה

לאחר דמעות קבועות,

בשתי עינייה.

מביטה בתמונתך שנחרטה,

עמוק - שם, בזכרונה