לבי הורה לי לחשוף את צפונות אגדת העם,

זיכרונות ילדות שהותירוני נפעם.

כשלבי מורה לי לפעול, אינני נוהג לסרב,

ובכלל, חשיפת יסודות, זה עיסוק שהנני אוהב.

אם כן, היסוד הראשון, הרי הוא השולח.

מלך זקן, חולה וקודח,

בכוחות אחרונים, את היסוד השני, השליח, שולח,

בן עניים, טוב לב, רגיש ולוחם ללא חת, הוא שליח ראוי,

יצוין, והדבר ,בשלב זה, מפני המלך עודנו חסוי,

כי בן עניים זה ובת המלך נפגשו בעבר, לרגע קצר,

הם נאהבים או יתאהבו אהבת אמת, נצחית, אם הדבר יתאפשר,

אך עליהם לשוב ולהיפגש, ולגבור על פער המעמדות ביניהם כדי שהדבר יסתדר,

היסוד השלישי, הוא המשימה המוטלת על כתפי השליח.

גיבורנו הטוב בחילוץ הנסיכה ובהשבת אוצר צריך להצליח.

הנסיכה נחטפה וכל אוצרות המלוכה גם,

הם מוחזקים במרתף, במבצר, בקצה העולם.

לו נתקעתי באמצע חשיפת יסודות הסיפור הפשוט, אגדת העם,

כל אחד מבני משפחתי היה קם.

במטרה לחזקני, את עזרתו, כמיטב יכולתו, לי היה מציע.

וגם אם לעזרה הייתי מסרב,

היה הדבר לטובה עלי ועל כתיבתי משפיע,

שהרי אין מחזק, כאהבה מופגנת החודרת ללב,

היסוד הרביעי, לשליח עוזר,

גורם שמנסה להבטיח,

כי לא יאבד הסיכוי הקטן שגיבורינו לעמוד במשימתו יצליח,

העוזר, אף הוא טוב לב, ולעתים, מצחיק עד דמעות,

דמויות מגוונות, כמו קופיף, כלב, איש חכם או חבר ילדות ,הוא יכול להיות.

יש עוזרים, שעל ידי סיוע למשימת הגיבור,

 הם מחזירים חוב מוסרי בעבור בעיה שעליה עזר להם לגבור,

מבלי להידרש למגוון מניעיו ולשלל מאפייניו,

העוזר של גיבורנו, הוא חבר טוב, שנכון לעזור לו עכשיו,

אין לטעות, הגיבור יזקק לחבר טוב,

אל מול הסכנות שיציב בפניו היסוד החמישי, בקרוב.

תחושה של מיצוי, כשטן, מאיצה בי לחדול מלעסוק ביסודות האגדה העממית,

להתעשת ולהתמקד בעיסוק עם תכלית כלכלית,

קול נוסף מהדהד בראשי, מחזק כל תחושה של מיאוס,

אומר, אובייקטיבית, כי היצירה עד כה היא דלה.

אין חרוז טוב ואין קצב, יש לנטוש את הביזיון.

כנראה, שאעשה זאת, אעבור לפסוע בעקבות עגל זהב מוחשי,

מיד כשאסיים עם היסודות החמישי והשישי.

היסוד החמישי, המתנגד, הוא קוסם אכזרי ורב כוח,

הוא שחטף את הנסיכה ואין סיכוי שיאפשר לה לברוח.

יש תומך לרשע, יסוד מספר שש,

דרקון ענק, עיניו רעות, יורק גופרית ואש.

קמתי, עזבתי... והנה חזרתי,

לא אתן לשיקולים במזומן, להשתלט עלי כל הזמן,

ואף אם יש פרקים של חולשת חרוז או קצב,

ואף אם משתרבב ליצירה נתון לא מדויק,

אין זו סיבה להשתתק בעצב,

אין להיכנע ואין לחוש מחנק,

ככל שהדבר מסב הנאה, או עונה על צורך,

את האמירה אין להדחיק,

בפרט, כשלא תמו עלילות גיבורנו וחברו המצחיק.

לאחר שהלכו את כל הארץ וחצו את הים,

הגיעו הגיבור ועוזרו לפתחו של מבצר בקצה העולם.

לפתע, זזה האדמה והאוויר נמלא אבק וחול,

למול גיבורנו הטוב התייצב הדרקון הגדול.

מזה ימים, הוא נחבא מתחת לערמה של חול ורפש,

אורב, במצוות הקוסם, כדי להפתיע את הגיבור ולהכותו נפש.

לגבור המופתע, אין שהות להגיב,

אין שהות להצטער על כל שהקריב,

הנה תמו עלילותיו.

אך טרם שהספיק הדרקון לשלח אש, זינק העוזר הטוב ונתלה על כנפיו,

לשווא ניסה הדרקון לנערו מעליו.

תוך דקות היה לב הדרקון, כולו רון,

העוזר הטוב דגדג אותו עד לסף שיגעון.

הדרקון החל בוכה ומתעטש,

הוא לא יכל ולא רצה עוד לשגר אש,

הצחוק שצחק שחררו מעולה של קללת קוסמים נושנה,

כישוף שהטיל עליו הקוסם הרשע לפני אלף שנה.

גיבורנו התעשת ומבלי לבזבז רגע נוסף,

פתח בריצה למבצר, מסתער לעבר הסף,

על הסף עמד, זועם, הקוסם הרשע,

כשמטהו בידו הוא החל בלחש קסמים שתוצאתו קשה.

גיבורנו רף, אך לא יספיק אל הקוסם המניף את מטהו להגיע,

טרם שהאחרון ישלח קסם שאת גיבורנו יכריע.

גיבורנו שולף את חרבו מנדנה ומטיל.

בדיוק כשהקוסם מסיים להגות את מילות הכישוף,

החרב ננעצת  בידו ומטהו ממנה עף כמו טיל.

אחרי המעוף עוקבות עיני הקוסם בטירוף,

המטה נוחת, פונה לעבר הקוסם רב הכוח,

מעשה קסם – הרשע נעלם ובמקום בו ניצב מצייץ לו אפרוח.

לא חלף אלא זמן קצר,

גיבורנו ועוזרו השיבו לממלכה הן את הנסיכה והן את האוצר.

העוזר זכה לגמול נדיב.

גיבורנו הפך נסיך ונישא לאהובתו בטקס מרהיב.

האפרוח והדרקון עדיין גרים במבצר בקצה העולם,

חברותיים ושמחים הם מקבלים כל מבקר שמגיע לשם.

יש מוסר השכל שמאפשר לגיבור התחייבויותיו לפרוע,

נאמר, כוחה של אהבה וכישלונו של הרוע.

הקלה.

יש סיום לחשיפת יסודות של אגדת עם,

ויש תוצאה סופית קלה לאכילה.

סופו של דבר, אגדת עם טובה היא שליחות. סיפור פשוט.