ערפל מתחכך בפָנַיי, הלחות נִיצֶבֶת

לילה של דממה.

צרצרים מבולבלים עפים בלי נוכחות,

צבא של נמלים שהסתדרו בשורה, מוכנות למזימה.

על הדשא כמו מתנוצצים שברי זכוכיות

בוהקים באור ירח- זהו טל שנח פה לא מזמן.

אני יושבת על האָרץ, החלטתי לכתוב שירה.

בין עמודי החשמל נלכּד אוויר טהור בֵּרִיק שגורם לֵהַשֵרָרָה-

מזמזם פיזמונים ידועים.

זֵכַרֵיָה מכין עוד נָגֵלָה של קפה שחור

זו כבר החמישית...

היֵחִידָה בחופשה ואני- בכּוֹננוּת

זְכַרְיָה הולך ואני עודני על האדמה

כותבת אותךָ, השראה.

העננים זזים כמו צל מתגנב

פעם מכסים יותר, פעם פחות את הלְבַנַה

שנשארת אמינה.

כמו יער מכשפים קסום- זה הרֵיחַ.

נותרו רק עוד שלוש שעות למשמרתי בת ה-10.

ואני חושבת עליך ועל איך שאתה עכשיו

פנים חשופות לרקיע

אתה קיים.