מאת עינת טמסות

רפאל ישב בסלע והביט באופק שנצבע באותם הרגעים,

בגווני השמש.

לאחר שזו שקעה בעמק ההר

והרהר לעצמו בסתיו האחרון בו פגש ברוני הציירת .

זה קרה באחד הימים

רפאל סופר במקצועו היה אמור לסיים סיפור שכתב,

על מלח שמצא תוך כדי צלילה בלב ים כדים עתיקים.

אך במהלך תיאור הגיבור של סיפורו

הרגיש כי התיאור אינו זורם והדמות לא מתקדמת בהרבה,

בצג מחשבו.

אם לא ישנה קמעה אווירה חשב אז לעצמו

עלול סיפורו לא לצאת בזמן לאור .

לכן לתוך מזוודה בגוון טורקיז הכניס כלי רחצה,

בגדים מחשב נישא,

וירד לים .

שם מצא צריף ישן לאחר כמה שאלות למצילים

שאישרו לו להתגורר בו לצורך כתיבת סיפורו בשבעות הקרובים,

רפאל שמח מאוד.

מיד החל להתמקם בצריף

כבר למחרת בהליכה נעימה לאורך שירת הגלים,

מצא לעצמו סלע גדול אשר ממנו ניתן להשקיף בשחפים בספינות.

המפליגות למרחקים .

מרגע שראה מקום קסום זה סימן בגיר לבן בסלע כעל מבצרו

למשך אותם ימי שיהיה בים .

בוקר אחד הגיע כהרגלו לסלע בכדי לצפות בנוף הנשגב

והנה דמות נשית תפסה את מקומו בעמדה עליו,

בתחילה רצה לצעוק לעברה כי הסלע שייך לו מזה ימים אחדים.

אך שקרב אליה יותר ויתר על מחשבה זו

כשנגלתה לעיניו אישה נאה בעלת שער מוזהב ועיני שקד,

מחזיקה בפלטת צבעים ומכחול.

לאחר מבוכה קלה החליט לשאול אותה כמו עובר אורח

מה היא מציירת .

רוני היבטה בו בחיוכה העדין וענתה לו את נפש הים המרגוע

השופע מתוכו .

רפאל התבונן מהצד וראה בבד הלבן חמישה שחפים יפים,

החגים מעל ספינה שעוררה בו מחשבות רבות .

כמו מהיכן האינטואיציה המדויקת הזו על הספינה

עליה כותב ימים רבים וללא ההיעצרות בכתיבה ,

היה וואדי מסיימה .

רוני שוב חייה לרפאל כשידה הימנית אוחזת במכחול

צובעת את הרקיע בבד הלבן .

רפאל השיב לה חיוך אמר שלום והלך

הוא שב לצריפו שכל הדרך ליבו נדד במחשבות על רוני,

האישה שפגש בסלע.

עומדת כך מול הגלים מציירת שחפים ספינה

שפתח את דלת הצריף עוד יכל לראותה אוספת חפציה,

ומתכוננת ללכת לדרכה.

רק כשהלכה חזר לסיפור אך לא כתב דבר

מפני שרוני האישה שפגש וציורה התערבבו במלותיו,

לפתע הרגיש כי רוצה לראותה שנית.

כך עשה בעלות השחר היה מתעורר בחיפזון שוטף פנים מתלבש ויורד לסלע לפגוש ברוני .

והיא כמו קוראת מחשבותיו הייתה עומדת מציירת בבד

אנשים שהתעמלו בדיוק בכדור ברזל .

כשנפגשו עיניהם רפאל הרגיש איך ליבו הולם בעוז

למראה יופייה,

אהב להיות בקרבתה להקשיב להרצאותיה על עולם הצבעים.

לכל צבע יש מסר כך הייתה מספרת

בזמן שערבבה עם המכחול שלל צבעים יפים שהיו מונחים בקפידה בפלטה נזכר ,

עוד זכר כי היה זה בתקופת הסתיו שהרוח נשבה בעדנה .

צמררה קלות גוף

היו יושבים יחדיו שעות ארוכות משוחחים, צופים ביפי השמש ,

היורדת ועולה מבין ההרים כמעלית כך היו מתארים אותה בעיניהם.

ורוני הייתה מחייכת כך היה כל הסתיו .

יום אחד הופיע רפאל באותה שעה בסלע והנה נותר הוא ריק,

בתחילה לא הבין חשב לעצמו שאולי רוני לא הספיקה להתעורר בזמן,

לכן לא הופיע לצייר.

המתין לה מספר רגעים עד שרצה ללכת ורגלו נתקלה בתיק גדול

בו מצא ציורים רבים שציירה עבורו ומכתב על הסבר לכתה,

הוא אחז בתיק ברעד לא האמין כי רוני האישה שהכיר והחל לאהוב .

הלכה מבין ידיו מבלי להספיק לומר לה את דבר אהבתו אליה

כה אהב לראותה מציירת לשוחח עמה ,

הייתה משלימה את הים ביופייה ואהבתו לכתיבה 

עוד אהב לראותה אוחזת בצורה מיוחדת במכחול מציירת פלאי עולם.

רוני הלכה והותירה בליבו זיכרונות נעימים של סתיו יפה

בישיבה בסלע, בהליכה בחול זהב, בהתבוננות בשמש ,

לפתע כעס על הזמן שלקח עמו כל יופי זה שהיה בידיו והרחיקו ממנו לעד.

רפאל נשבע שאותה לעולם לא ישכח

עכשיו שרוח לחה נושבת מדביקה בגדים לגוף,

התבונן באופק שהשמש עיטרה בגוונים אדומים אשר הזכירה לו.

ציפייה בה בימים אחרים שלצידו ישבה רוני

ואת סיפרו על המלח והכדים הקדיש לרוני האישה שפגש בסלע,

עד לכתה מחייו בסתיו האחרון.

‏02 יוני 2005