את בִּקַשת לִהיות שקֵדִיָה
מול תכול שמיי ללבלב בחדווה
להכריז על בוא האביב
כשהכל עודם רדומים
פוסעת בבוסתני, תאבה שקדיה להיות
עוטה כצעיף על גופה שמלת כלולות
כל העצים מסביב אפורים בעירומם
ואנוכי הקטון קפוא וישן עימם
הרוח קור הביאה
וגם אותך הכריעה
הסערה שבגני
ועת אני בקפאוני
נותרת גם את בשלכת
עד לבוא אביב שני
