כך עמדו בשתיקה, והרוח הייתה נעימה. ונדמה כאילו חדרה בדיוק מסויים ברווח הצר ביניהם.
מביטים.אוהבים- ושותקים. שתיקה המדברת על הכל.
אהבה פילחה את האויר.
פרח. פרח אדום הביא לה אותו עלם חן, ועמד כמבקש לתת לה אותו. ותעמוד הנערה מנגד- מתבוננת בפרח,עמוק, ונתנה מבט ישיר לעיניו של הנער, וחדרה לתוכם והניסה מבטה לקרקע. מבטה נכבש שם שניות ארוכות-היא לא יכלה שוב לתת מבט לעיניו- היא ידעה כמה כאב פעולה זו תגרום לה מחד וכמה אושר יסב לה מאידך.
והנער- עומד כשהפרח בידו. וצבעו האדום של הפרח, כקמל,צמא כאומר: "קחי אותי נערה"! עיניו של הנער ברקו אתה יותר מתמיד. שניות ארוכות של ציפייה.
מעולם לא ידעו צעירים אלו משמעותן של שניות עד זה הרגע.
לפתע קול לחישה נשמע. הייתה זו הנערה- "לא אוכל" נתנה מבט חד וקצוב לעיניו של העלם- ורצה כל עוד רוחה בה, כל עוד כוחות נפש מתרוצצים בקרבה! והיא רצה, ורגליה קלות ,ונדמה שהרוח השורקת וסערת הנפש בקרבה- מתמזגות ויוצרות הרמוניה של טבע ואדם.
והיא בוכה.. והיא כואבת....
הוא לא רץ אחריה, הוא ידע שאין להשיגה.
וניצב הוא בדממה, אוחז בפרח בידיים רפות. ומביט בצילה ההולך ונעלם. באכזריות, ללא רחם העיפה הרוח את הפרח. הפרח האדום.
והוא עף עם עלי השלכת אל הלא נודע
היה זה החופש שהכריע את ליבה...
