השממה, הרחבה וזהב – חולותיה, תפרח עוד! כבוסתן בפריחתו; שדות ירוקים ומשקיפי – חמד, עוד יכסו, את מרחבי - החרבות. השמש תעלה, קרנה תזרה, על המדבר חסר – חיים ואכזב ממים; שירת – הממטרות, תשיב אותו! אל רוח – חיים רעננה. ערוגות – פרחים ודובדבן פורח, יעטו על צוח – מרחביו. אך כל – זאת, יש לבצע, בשכל צלול ובתבונה. המדבר, כאשר יהיה פורח, יש להשאיר בו, חלקות – שטח עם הטבע, במקורותיו. יש לדאוג, שחיות וצמחי – פרא, שסביבתו השחונה של המדבר, היא – ביתם, יוכלו להמשיך את קיומם בשקט ובבטחה. אז, כזה יהנה וזה לא יחסר עוד, יהיה ניתן, לפתח המדבר ולהופכו לשטח, שוקק – חיים ויצירה; ואזי, כולם יתקיימו בצוותא, הטבע, בדו – קיום עם האדם!