אני שומע שיר מיוחד במינו, שיר שאין לו מתחרה, שיר שאין לו לחן.
אני שומע שיעור מיוחד במינו, שיעור ללא מעביר, שיעור ללא דף מקורות, שיעור ללא תוכן, שיעור ללא מסר.
אני שומע שיחה, שיחה ללא קול, שיחה של איש אחד לקהל של איש אחד, שיחה פשוטה וקצרה.
אני שומע צלצול, צלצול להפסקה, צלצול בלי מנגינה, סתם צלצול מונוטוני.
אני שומע שריקה, שריקה שקוראת לי לבוא לשחק, שריקה שעושה לי כיף בלב.
אני שומע נביחה, נביחה שעושה לי צמרמורת של פחד, נביחה שמבריחה אותי.
אני שומע קריאה, קריאה שקוראת לי לבוא, קריאה שלא תחזור.
אני שומע צפירה, יש את הצפירה של שבת, צפירה שעושה לי תחושה טובה בבטן, תחושה של מנוחה, תחושה של קדושה, תחושה של שבת. יש צפירה של יום הזיכרון, צפירה שמזכירה לי מה היה, ודואגת לחקוק זיכרון זה טוב טוב בלב, צפירה שגורמת לי לתחושת אבדון בדיוק כשאני צריך אותו.
