למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא לחץ כאן

לפרשת ויגש - שנה ב

"ויפג ליבו" -תעתועי הלב

מסופר בפרשתנו, שבני יעקב בישרו ליעקב אבינו כי "עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים" (מה, כו). תגובת יעקב: "וַיָפָג לִבּוֹ כי לא האמין להם" (שם).
הרמב"ן במקום מפרש (שלא כרש"י) ש"יפג" לשון הפסקה: "ויפג ליבו, נתבטל ליבו ופסקה נשמתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת. וזה העניין ידוע, בבא השמחה פתאום, והוזכר בספרי הרפואות כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבא להם שמחה בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו. והנה נפל הזקן כמת ואמר כי לא האמין להם להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם בעבור שלא האמין להם, כי הידוע בעלוף הזה שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח, וזה טעם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות, כי היו צועקים באוזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות ואז שבה רוחו אליו וחזרה נשמתו וחיה, וזהו ותחי רוח יעקב אביהם".
"ויפג לבו" - האם מדובר בהתקף לב או בדום לב?
אילו היה מדובר בהתקף לב, דיבור והרגעה של בני יעקב לא היה מספיק, ללא טיפול להמסת הקריש הגורם לאוטם הלב (על הנושא התקף לב, ראה בפרשת כי-תבוא, "תמהון לבב"). 50% מהמקרים של מוות מהתקף לב מתרחשים בשעה או בשעתיים שלאחר האוטם של שריר הלב הגורם להתקף. ב-1989, שמונה עד 15 אחוזים מהלוקים באוטם שריר הלב שהגיעו בחיים לבית החולים, נפטרו בתוך שלושה שבועות מן האוטם. אם ניתן טיפול להמסת הקריש בתוך 3-4 שעות מהופעת האוטם, יורדים שיעורי התמותה בהרבה. לכן, אילו קיבל יעקב התקף לב, כששמע את הבשורה שיוסף חי, ללא טיפול מתאים הוא היה מת; הוא הדין לדום לב - בהפסקת פעולת השאיבה של הלב, פוסקת הנשימה, ופירוש הדבר מוות, אא"כ נדחוק עצמנו לומר שמדובר בנס רפואי.
לכן יש לפרש את הביטוי "ויפג ליבו" לא כהפסקה מוחלטת של שאיבת הלב או הפסקת הנשימה לגמרי, אלא שהלב הפסיק לפעול באופן הרגיל והתקין ולכן גם הנשימה. עכשיו עלינו לחפש, ע"פ התיאור של הרמב"ן תופעה קלינית אחרת, הגורמת להתעלפות לזמן קצר, כתוצאה מהלם או מהתרגשות עזה, ומשפיעה גם על פעולת של הלב והנשימה:
1. התעלפות והלם: חום, מועקה, איבוד דם, התרגשות עזה, בהלה פתאומית, כאב עז, זעזוע כראיית תאונה ועוד כהנה וכהנה - כל אלה עלולים לגרום לירידת לחץ הדם, כך שהספקת הדם למוח פוחתת, וחלק מגזע המוח יוצא זמנית מכלל פעולה. תופעה זו נמשכת בד"כ זמן קצר, ואפשר למונעה כשמשכיבים את החולה כשראשו נמוך מרגליו. איבוד ההכרה הזמני  מתרחש כאמור, כתוצאה מלחץ דם נמוך, ולכן זה גם גורם לשינוי זמני בפעילות הלב, להאטה בפעילותו.
2. התקף וַזוֹוֵאגַלִי: האטה פתאומית  של קצב פעימות הלב בגלל כאב, מתח, הלם או פחד שגורמת לאיבוד הכרה זמני.
שתי התופעות שהזכרנו גורמות להתעלפות זמנית, ולשינוי בפעילות הלב התקינה, כתוצאה מהתרגשות עזה, בין היתר. יתכן שיעקב אבינו, התרגש ונבהל כששמע שיוסף עדיין חי, וזה גרם לו לאחת מהתופעות הנ"ל.
לפי פירושנו, ש"ויפג ליבו" הוא שינוי בפעילות הלב הסדירה והתקינה ולכן גם בנשימה, ניתן לפרש שמדובר בתופעה שכיחה שאינה מלווה בהתעלפות:
מתח נפשי, וכן התרגשות עלולים לגרום להתקף חרדה המלווה ב"הלמות לב" , כלומר, תחושה של פעימות לב בלתי-רגילות או מהירות מן הרגיל, וכן לנשימת - יתר (עמוקה, או מהירה ושטחית). האחרון, מאפשר החלפת כמויות מוגדלות של חמצן ודו תחמוצת הפחמן.
נקודה נוספת : מעניין  שע"פ המדרש, שרח בת אשר ניגנה לו "עוד יוסף חי", כי ידעו כנראה את השפעת המוסיקה על מצב הרוח ולכן גם על קצב הלב, כדי שיעקב יקבל את הבשורה מתוך נחת ורגיעה, ואעפ"כ זה לא עזר "כי לא האמין להם".