לא רוצה להצדיק את מעשיי
בהערות שוליים
בסוגריים שנפתחים במילה
ונגמרים שלא נשאר לי שום דבר
לא מוכן לתת אגרוף במראה
בלי שפניי ישתנו
הכול נראה דומם
כמו הגרלה נטולת פרסים
זכוכיות שבורות, דלתות עצלות
פצעים מדממים
לא רוצה להצדיק את עצמי
בפני מי שקבע את חטאי
לפני עלות השחר
אין פה קסמים, אין פה שברים
רואה את העשן עולה לאט
אני לא מוכן להיהרג
בשביל פחות מדולר אחד
יש כאלה שהיו משלמים יותר
אבל נהרגים בשביל פחות
מביט על עצמי במראה
איש לא יכול לספר
מה יישאר לי בסוף
אחרי שהזמן יבקש ממני קבלה
נועץ מבט בחיים המתרחשים סביבי
בסיכה אחת, הכול יכול להתפוצץ
ואני עדיין אצטרך
להצדיק את עצמי בפני הרחמים האבודים
ככה זה, שאתה לא נותן למישהו אחר
לספור לך את החטאים
הייתי יכול עכשיו לירות במי שמביט בי
מן המראה השבורה, חלונות מנופצים
אני לא רוצה להיות זה שצריך להסביר
בהערות שוליים
למה המילים שלי לא מתאימות לתמונה שזזה
למה אין לי כסף לשלם למוכר
אבל יש לי תמיד זונה בראש, שיודעת לפנק
אני שותה פעם אחת בשביל לשכוח את הצרות,
ופעם השנייה כדי לשכוח שאני שותה
לא רוצה לספר דבר
לא רוצה לקום מהמיטה
גם לי יש ווידוים
מחכה לשחקנים שישחקו לפי התסריט
רוצה להיות זה שמתלבש נכון, נוסע במכונית הנכונה
לדבר נכון, בלי הפרעה
פעם אחת, להיות זה שצורח
ולא זה שמחפש לעצמו אלוהים משלו
לכול אחד הרי יש את אלוהים שלו,
לעיתים אם הוא מוצלח, אלוהים קונה לו את הכרטיס
והוא יכול לנוע חופשי בעולם
אבל האושר שלהם יימדד במנות קטנות
שיישאר לכול הזמן שנותר
ואיש לא אמר לי איך לחלק אותם
ואיש לא סיפר לי
שהבית הקרוב, זה הבית העצוב בעולם
והבטתי בו מרחוק
הוא נראה לי מוזר
מי חי בתוך בית, שאין בו דלת יציאה
זה רק אני או שהבדיחה ממשיכה?
