אתם פוסעים עכשיו יחד, ידך שלובה בתוך ידה, ואני יושבת כאן לבדי, וכותבת עוד שיר על פרידה. אתם צועדים על החול, אתה מראה לה את השקיעה, אני מעלעלת באלבום התמונות, ונזכרת במה שהיה. אתה מביט לה בעיניים, היא טובעת בתוך הכחול, אני מרגישה את המבט שלך נעוץ בי, ופתאום שוכחת מהכל. אני מכניסה את הצמיד שהבאת לי, לתוך קופסת מזכרת קטנה, אתה מתבונן בקופסא ותוהה, ממי בדיוק קיבלת מתנה. אני מניחה את המסגרת בארון, לנסות להפחית את הכאב, אתה מחליף תמונה במסגרת, לנערה שעכשיו אותה אתה אוהב. אתה מדבר איתה על העתיד, על בית, על משפחה, אני חושבת האם באמת התכוונת, כשנתת לי את אותה הבטחה. אני מביטה בכם מתרחקים, ובזכרוני עולה שוב דמותך, אתה אולי כבר שלה, אבל אני עדיין שלך.