היא ישבה על ספסל,
מביטה לשמיים...
מקווה שיהיה טוב יותר.
ואז עברה מכונית,
ועליה משפט שהיא לא תשכח כל החיים-
"ההיום הוא המחר שאתמול כל כך דאגת בגללו"
והיא החליטה החלטה.
לא לדאוג מה יהיה מחר..
להנות מהרגע. מעכשו.
שלהבת יקרה.
זה לא שיר אלא פתגם, שמקורו באחד מהראשונים בספרד ר' ידעיה הבדרשי: "העבר אין, העתיד עדיין, דאגה מניין? קום שתה יין!", כאשר בדורות יותר מאוחרים, בעקבות הקלות ראש בחלק האחרון של המשפט, שנו את הפתגם כך: "העבר אין, ההוה כהרף עין, העתיד עדיין, דאגה מניין?"
[ליצירה]
שלהבת יקרה.
זה לא שיר אלא פתגם, שמקורו באחד מהראשונים בספרד ר' ידעיה הבדרשי: "העבר אין, העתיד עדיין, דאגה מניין? קום שתה יין!", כאשר בדורות יותר מאוחרים, בעקבות הקלות ראש בחלק האחרון של המשפט, שנו את הפתגם כך: "העבר אין, ההוה כהרף עין, העתיד עדיין, דאגה מניין?"
תגובות