[ליצירה]
שלהבת יקרה.
זה לא שיר אלא פתגם, שמקורו באחד מהראשונים בספרד ר' ידעיה הבדרשי: "העבר אין, העתיד עדיין, דאגה מניין? קום שתה יין!", כאשר בדורות יותר מאוחרים, בעקבות הקלות ראש בחלק האחרון של המשפט, שנו את הפתגם כך: "העבר אין, ההוה כהרף עין, העתיד עדיין, דאגה מניין?"