היא חבשה כובע קש ולבשה שמלתה. ארזה מזוודה ויצאה אל דרכה. היא פסעה בשבילי שדות החיטה, חלפה על פני אדמת מולדתה. במקום בו דרכו כפות רגליה, היא פתחה דף חדש ופרק נוסף בחייה. את השביל לחיים חדשים רק היא מכירה, והדרך לשם עוד ארוכה. זוהי דרך אל מקום לא נודע, אך בסופו היא תגשים את מטרתה. מטרה אליה היא שואפת, היא יודעת היטב כמה היא מבקשת. אין היא מפחדת מההרפתקאות שיצוצו בדרך, היא אגרה אומץ רב שיספיק לשנה בערך. רחשי ליבה מספרים, כי בסוף הדרך מחכה לה אהבה. והיא... כמו פרח הצמא למים עושה את דרכה במהרה. היא יודעת שהאהבה הזאת חסרה לה נורא, ולכן היא מקווה שהרחשים שבליבה אינם רק בגדר השערה... המסע אל הלא נודע בקרוב יסתיים... היא תגיע אל המקום וחלומה יתגשם. במקום בו דרכו כפות רגליה, היא תפתח דף חדש ופרק נוסף בחייה...