טרקנו את הדלת ונכנסנו לרכב לקח לי דקות להסביר את הנחת את ידך על רגלי לעיתים זה נראה כמו סרט דמיוני שרץ בכיוונים שונים רצינו להיות אחרונים שנוטשים בטרם, הכול מתחיל יש בך פחד שלא מניח למילים להישפך יש בי פצע, שגורם לי לדמם כול פעם מחדש מדליק את הרדיו איתותים על מלחמה, ושירים שמשתנים כול רגע משמחה לעצב אני לא מרגיש דבר כבישים ארוכים נופים משתנים ושני נערות בתחנת אוטובוס מנסות לעצור טרמפים תמיד חם, אנחנו עוזבים מותחים את הגבולות עד שאי אפשר, לראות יותר את הקצה את מדליקה לך סיגריה מוציאה יד מהחלון דמיינתי אותך מאושרת ואותי ספון בתוך זיכרונות ילדות זה משהו לא קל להסביר את מבקשת לעצור אולי את מתחרטת אני לא שואל, את לא מדברת אלף פעמיים דמיינתי איך אני אומר לך שאני אוהב תמיד זה לוקח ממני הכול ואת יוצאת מהרכב, לא מגלה שאת יודעת הכול רצינו להיות הראשונים שעוזבים משאירים את ההריסות לאחרים יש צליל מחשבים ברקע אנחנו מרגישים מותשים מניח את הכסף על הדלפק את אומרת תודה ואנחנו יוצאים רצינו הרבה פעם, הימים חלפו ואנחנו נהיינו זקנים לא נשאר לנו דבר להאמין או לחפש אז יצאנו לכביש הראשי את מספרת על ספר שקראת, אני מביט במראה רואה את הכול מתרחק יש משהו בינינו שלעולם לא נבין גם לא נצטרך לקבל תיק קטן זרוק מאחור, ומעיל חום מקופל אני מוציא קסטה ישנה ושם עכשיו אנחנו לא שומעים איך העולם צורח משינה אני מביט בך דמיינתי אותך ככה הרבה פחות מזה ואותי בכלל לא קיצורי דרך, בתים ישנים אני מניח את היד על השיער שלך לרגע אחד יש אפשרות להסביר מרחוק רואים שלטים מוארים קניון ומגרש חנייה ענקי אנחנו חולפים, לא מתעקשים להשתלב לא מבקשים שישאירו לנו מקום את לא מבקשת שאספר לך את האמת אני לא מבקש שתגידי לי, איך זה היה לפניי מחייך אלייך, ואת שותקת לפעמיים אומרת שאת מתגעגעת למה שהיה פעם אני כבר לא זוכר כשנגיע, אנחנו כבר נסתדר.