שיר השירים למּלך הזקן. "וְיָדוֹ הָעֲיֵפָה מוֹחֶקֶת שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה מִתּוֹךְ הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁלוֹ, קֹהֶלֶת" (נתן יונתן, 'קהלת מביט בשולמית'). הֶבֶל קורא לְרֵעוּת: הִזהרי מן הרוּחַ כִּי הַכֹּל הֶבֶל, רֵעוּת על כן לכי אחרַי ותהבּלי. אני זקן כבר מִלדלג על ההרים מלקפץ לַךְ על הגבעות לכי אחרי ההֶבֶל הֵעני לשיר רֵעוּת לִי וַאֲנִי לה, הָרֹעֶה בַּרוּחַ וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה כִּי הַכֹּל הֶבֶל, רֵעוּת שלי, וְרוּחַ חבקי אותי, אִישָׁה משכִּימַת כרמים לכי אחרַי כִּי הַכֹּל וְגַּם זֶה גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְגַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְגַּם את כבר באת מזמן ירושליְמה נעלמת בשווקים המסתירים אֵת שגיליתי מאוחר מִדַי שְׁאַת אחרי הַכֹּל שְׁחַרְחֹרֶת בְּאוֹת קַיִן נצחי של נערת מדבר מתעקשת וחובקת הֶבֶל נעלם. שלךְ היה רוֹעֵה צאן אני רוֹעֵה רוּחַ הגן נעול, אחות קטנה עוד מעט נשוב ונהיה לרוּחַ והדיבוק יהיה מושלם כִּי הַכֹּל, רֵעוּת, רוּחַ פעם בקשתי עִמַךְ למצוא דִּבְרֵי חֵפֶץ בִּקַּשְׁתִּים וְלֹא מְצָאתִים פעם שרתי לך את שִׁיר הַשִּׁירִים היום רק שִׁיר על הֶבֶל, רֵעוּת וְרוּחַ כִּי זֶה הַכֹּל - אָדָם