משב רוחני חולף דרכי בניחוחות אביב. עלים בעצים מזמרים את שירת הקיץ הקרב, ציפורי הנדודים מזמרות מארגנות מטלטליהן מתמזגות בחום הים תיכוני. להט הקיץ מפנה מקום אט אט לרעננות העונה הבאה, ואני זורמת את כוחה של תובנה עתיקת יומין - שבתי למהותי הראשונית. עונות השנה חולפות ברצף מעגלי, כפי שאנו נעים במשעולי החיים. אותותיהן מותירות בנו מטובן כמו גם מכבדותן. ואנו הולכים הלאה - רק כדי להגיע אל העונה הבאה. נגיעותיי בקיץ הקרב, כמו גם בחורף שחלף, מחברות אותי לתוגה הכל כך מוכרת המאפיינת את הבדידות. בקיץ זה אגע בה במגע אחר. מגע מרפרף, מהוסס, כזה השואל שאלות הפונות קדימה, אל אותו מקום מופלא, לא מוכר מקום שחיפשתי מאז יומי הראשון.