יענקל'ה
החברים שלי אומרים עליי שאני בחור מזן אחר ובטח בגלגול הקודם הייתי אישה. אתם יודעים כמו נשים שאוהבות לפתח שיחה עם זקנים. זקנה לדעתי זה תהליך אבולוציוני שיש לחקור אותו לעומק ולא להקל עמו ראש. אחרת יום אחד הזקנה תיפול עליך ולא תדע איך לאכול אותה. בקיצור הרבה צחוקים ובדיחות על חשבוני רצו בחבר'ה על הקשר שלי עם יענקל'ה השכן שלי שגר קומה מתחתיי.
בהתחלה כשעברתי לדירה הראשונה שלי לבד ברחוב הפלמ"ח היינו מחליפים חיוכים, בוקר טוב, לילה טוב וכיוב'. יענקל'ה תמיד היה מחייך בהערכה גלויה כשהיה רואה אותי יוצא מהדירה עם איזו חתיכה תלויה על כתפי. פעם אפילו הוא הדליק את האור במדרגות ומצא להפתעתו את שכנו החדש מתחרמן קשות עם בחורה. אני חושב שקראו לה טליה. ההיא שנתנה לי לראות כוכבים עד שנאותה להתמסר כליל לחמת החלילים שלי.
מאותו מפגש בחסות הלילה הערכתו של יענקל'ה הפכה לגלויה כמו השמש בצהרי יום של חודש אוגוסט נוזלי. למותר לציין, שאף יענקל'ה בגילו המופלג חטא בהתרועעות עם המין השני. אומנם אף פעם לא תפסתי אותה על "חם" בחדר המדרגות, אבל יצא לי לא פעם להיתקל בסימנים מובהקים לנוכחות נשית בביתו. פעם אחת כשירדתי עם החתולה שלי מיצי לביקור אצל יענקל'ה הסתובבה הרחרחנית מסביב לספה אחר כך קפצה עליה ושלפה מבין הכריות חזייה מרופדת עם שני גביעי ענק בבז'. גם בקבוקים ושפורפרות של קרמים להאטת ההזדקנות היו פזורים לראווה בחדר האמבטיה. הוא לא נהג לדבר על הנשים שלו, תמיד הייתי אומר לו 'וואלה אתה יענקל'ה נראה לי שובב לא קטן' והוא היה משיב 'בגיל העמידה מצפים שה'זה' ימשיך לעמוד כמו לפני שלושים שנה, ובהמשך מודים לאלוהים שברא אנשים שהמציאו את הויאגרה וכל מיני תכשירים מחוללי פלאים'.
היינו נוהגים להשתרע על הספה בסלון המשופע בפוחלצים, אוספי חרבות וכל מיני פסלים שהביא מנסיעותיו לחו"ל. לשקוע בשיחות ארוכות על החיים על אהבה וכיו"ב. מיצי היתה מתלווה אליי מתרפקת על הספה וכורה את אוזניה המשולשות לשמוע את הסיפורים של יענקל'ה.
פעם אפילו ירדתי עם חבר שלי יוחאי שהיה באותו זמן בדיכאון פרידה מתגבר מהחברה איתה גר שלוש שנים. הוא הציע לה נישואים והיא עזבה בטריקת דלת מותירה אחריה את שמשון החתול המג'ונג'ן שתפס די מהר את מקומה. יוחאי התנחם בחיקו של המפונק ודי מהר הכניס אותו למיטה. שמשון מצידו סימן את הטריטוריה והיה נוהג כבעל הבית. מסתובב בנחישות שתלטנית שהזכירה למדי את בעליו הקודמים.
בקיצור ירדנו לשתות כוסית וודקה אצל יענקל'ה לנחם את ליבו הדואב של יוחאי שחיסל מבלי לשים לב חצי בקבוק. יענקלה הוציא את אלבום התמונות המפורסם מהתקופה בה היה צלם אופנה. שלושתנו שזפנו את עיננו בבחורות שפלרטטו עם המצלמה וקרוב לוודאי עם האיש שמאחורי העדשה, שהיה בחור די מרשים באותן שנים. במיוחד התמקדנו בבחורה צעירה, לא הייתי נותן לה יותר מעשרים ושתיים שמזכירה באופן יוצא דופן את בריג'יט בארדו עם צמד ביריות המדגיש זוג ירכיים מושלמות.
בטוב ליבנו בוודקה פרשנו לדירתי כשאני גורר אחריי את יוחאי במעלה המדרגות ומצניח אותו לספה בסלון. אמרתי לו 'תשמע, שמשון בטח יחסר לך אבל אני יכול להלוות לך את מיצי שלי ללילה אחד'. יוחאי פלט 'שמשון' וצלל לתוך שינה עמוקה. מיצי זאת חיזרה אחריי במשך שבועות. בכל פעם שהייתי נכנס לבניין וגם בלילות היתה מייללת שירי סרנדה. מוציאה את האנשים בחלוקי בית למרפסת באמצע הלילה. בסוף החלטתי לאסוף אותה לדירה. שתפסיק לילל ולהעיר את השכנים. וגם שאני לא אהיה לבד.
יום אחד כשחזרתי הביתה מיצי ניתרה עליי ומשכה אותי בחולצה לכוון הדירה של יענקלה. על המדרכה חנה אמבולנס עם סירנה מהבהבת. אני עולה במדרגות ורואה אלונקה וגופת אדם מכוסה בסדין לבן. דלת הדירה של יענקלה פתוחה לרווחה. רצתי אחרי הפרמדיקס כמעט תולש את הסדין. רוצה להגיד ליענקלה , אתה לא יכול לעשות לי את זה. תפסיק להעמיד פנים. אני נכנע. הצלחת לעבוד עליי. אבל הם המשיכו להם. מעמיסים את יענקל'ה שלי לאמבולנס שהתרחק. אפילו לא הספקתי להיפרד ממנו. לשתות כוסית וודקה אחרונה ולומר לו שאני אוהב אותו. וואלה אני אוהב אותו.
מאז שיענקל'ה החליט להחזיר ציוד מיצי התחילה להתנהג באופן מוזר. היא הייתה מוציאה יללות שהזכירו את המקוננות מימי דבורה הנביאה. היתה מצטנפת לה באיזה פינה בסלון במשך שעות ולא זזה משם. אחרי הרבה לבטים וסדרת התייעצויות עם יוחאי החלטנו שהדרך הטובה ביותר לשים קץ לשברון הלב של מיצי תהיה שתעבור לגור עם שמשון. שייהנו להם ביחד. לא טוב להזדקן לבד.
תגובות