בכיכר האדומה ישבתי ועל אהובי משכבר הימים חשבתי למה כל הססגוניות הלא נחוצה? להיות חשופים כמו איזו פרוצה? לכל רוע, סבל וכאב עוד רסיסים ניתזים מן הלב לתרום מהזמן לסדר בעולם בזבוז של חיים באופן מושלם מנסים לברוח, הכל אדום לי תמיד היה ויהיה מקום הוא היה שומר: אוהב את היופי, אוהב את הריח הוא היה עדין, הוא היה קירח אז מה אם אנשים כזבובים מתים העיקר שהחיוך נותר על הפנים ותמיד יזכרו כשהזמן יאפיל רכז השכבה הוא פדופיל...