... ואז הגיע הפריחה וגם זרחה השמש ושבה לעולם אורה וכן שמחת הנפש. וזמן חדש, חיים של אור בלי צל מעיב, ללא ענן, שמיים נקיים מכל, מעב אויב וצר. והזוכר גם הוא נדם, נשכח לו עם הזמן. אבוי לו לאותו עולם שחי בבואת הנצח.