... ואז הגיע הפריחה
וגם זרחה השמש
ושבה לעולם אורה
וכן שמחת הנפש.
וזמן חדש, חיים של אור
בלי צל מעיב, ללא ענן,
שמיים נקיים מכל,
מעב אויב וצר.
והזוכר גם הוא נדם,
נשכח לו עם הזמן.
אבוי לו לאותו עולם
שחי בבואת הנצח.
[ליצירה]
אדיק,
מצד אחד נראה כאילו אתה מנסה לשמור על משקל, מבנה וחריזה, מצד שני יש לי בריחות פה ושם.
עניין נוסף, אתה מנסה להעביר איזה שהוא מסר בתוך התיאור הטבעי, אבל נראה שהלכת קצת לאיבוד בתוך התיאור הטבעי.
ודבר אחרון למה אתה מתמש במטבע של ידעתי ידע, ולא ידע ידעתי שמצלצל יותר טוב באוזן?
א.י.ל