והנה מתוך כל ההמולה היא פוסעת אפופת הילה מרתיעה של תמיהה.... וכל העולם בה מביט במן פחד מתאסף מצטנף וצופה בכמיהה, מתוך אנדרלמוסיה של רעש וצבע היא עוטפת חונקת חובקת הכל ובתוך הנשמה רוח קרירה מנשבת, מרעידה את נימי הלב השחור....... וכאן בתוכה טמונה השאלה שחודרת צורבת בתוך כל שגיא נאור אותה שאלה ששנים מרחפת שאלת הקיום- היכן הוא האור?.......