טיילתי אל השקיעה הסמוקה, סגול הרים מביטים בעיניי, חזיתי בהשתקפות בהירה, השתקפות חיי. התחברות לתוכי, לקול הפנימי, כזו אמיתית למה ומי שאני, הרמוניה של צבע, צליל, תנועה, תחושה של שלמות שמעולם לא הייתה, ונסגר מעגל חיי. הרוח שנשבת אל מתחת כנפי, ההשראה שהכנסת לתוך חיי, אותך, כל מה שאתה, כהתגשמות חלומותיי, הם הביאוני לאותה צמיחה, להתחברות לאותה מהות שהייתה שם תמיד, אך מרוחקה ומנותקת להחריד. במודע או שלא במודע, מילותיך, שתיקותיך, מבטיך, תנועותיך, התקרבותך, התרחקותך, גבולותיך, הם שסגרו כך את מעגל חיי.