אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. (שמות
טז, כט)
כשאדם נמצא במקום שלו
הוא בבחינת שבת.
הקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא
ומה אנחנו נגלה אם נתבונן בעולם?
[ליצירה]
עדין, אהבתי את קטיעת השורות, זה זורם גם ככה ומשרת את המטרה, מעביר את הרגש. הייתי מוותרת על הפתיחה ומשנה את שם השיר- זה קצת קיטש בעיני, ופותחת ישר ביצירה-"כימי העץ וכו'". וגם בסוף הייתי מורידה את השורה "לעץ החיים" ומסיימת: "לאיש שיקטוף, בגן."
[ליצירה]
קודם כל, רעיון טוב לשיר! ובכל זאת ואלי בגלל זה, כמה הערות...
1- כדאי יותר לקשר בין המשפטים והמילים ולהוסיף להם יותר נופך וצבע עם יותר תיאורים (פחות מסגנון: א', ב', וג'.. "עמום, ברור, מבלבל, מתסכל")
2- כתבת "מוכן הוא להצטמצם" ברור ששמת דגש על המילים האלו, אך השימוש ב "מוכן הוא" נשמע לי נסיון להעלות מישלב לשוני שלא עבר חלק (ובאופן עקרוני...).
3- אני חושב שהיית יכול/ה להוציא מהשיר הזה יותר... כל הגלישות שנעשו קוטעות את רצף הקריאה. אף אחד לא פוחד משורות ארוכות יותר... זה לא פוגע בעוצמה.
הכל לשיקול דעתך...
ובכל זאת דע שכל מה שהערתי זה רק בגדר המלצה, ואם לא אהבת או חשבת שבילבלתי אותך עכשיו סתם, מה שאת/ה אוהב זה מה שחשוב ולא דעת האחר!
שיהיה בוקר טוב!
[ליצירה]
ואוו...
התחלתי לקרוא.. ונמשכתי פנימה...
אני איני בקיאה בספרות
אך הרגשתי שהכתיבה שלך עמוקה מאוד! ויפה.
שהיא ממש פרי חייך- בעיקר משום עולם הדימויים הכל כך חי שלך.
בטח מצפה אתה לתשובה לשאלתך - אך קטונתי.
בטוחה אני שעם כתיבה כזו - בטוח רחמנות היא.