הוא הים יש בו נשמה עצמיות חדירה למחצה נקי תיפלות המובן מאליו מנהם בך קולות צדפה שגמעה נפשו - תחתיתה אין. ואת אשה עודפי שיכר ניגר יונקת גחמותייך יבקש בין גל גאות לשפל. הוא הים. ואת עיגני חוף צנני כאב הניחי נתזי טפות לסחוף צריבה בשוך חמה. עד ישקוט גל מלודיה לפתח קונכיה יפרוט ישיט לך מצולות רכות ואין בו פחד ואין בך קול. פברואר 2001 ©tia‏‏