האם השמיים בכו או שרק היקום קשקש בזנב? שעה שעורב שחור עט על יונה עם כתם טורקיז וארגמן במרכז החזה? ואולי היה זה ריקוד חיזור ראשון עם מין שאינו מינו? מדוע נראתה כנועה וחסרת אונים כמו ידעה כי עוד כמה רגעים ספורים תחזיר את נשמתה לבורא עולם תתגדל ותתקדש שמיה רבא?
האם היה זה להט השמש שהעביר את השניים על דעתם או יצר קיום בסיסי חסר מרגוע בכיסוי של תאוות בשרים לא נשלטת המובילה לאבדון? ואם השמש לא הייתה לוהטת בחוזקה כזו עד נדמה כי עוד שנייה היקום כולו יתפוצץ ויהפוך לכדור אש ענק? האם היא הייתה עדיין מסתובבת עם כתם הטורקיז והארגמן מנפחת את חזה בגאווה אל מול מין שהנו מינה ומזדווגת כמו שרק יונים יודעים להזדווג עם משחקי חיזור מקדימים, ניפוחי חזה ומקורות נצמדים?
האם היה זה משחק מכור או לא?
אולי בכל זאת השמיים בכו? בכו יחד איתה בכי יונים כמו שרק יונים יודעים לבכות?
למה העורב ניקר והמשיך לנקר חופר גומחות בתוך הטורקיז ארגמן חודר אל פנים הלב, כמו רוצה למחוק את כל הרגשות הבלבול והתאווה?
ולמה המשכתי לצלם את המחזה קורע הלב הזה? במקום להפריד בין הניצים ואולי להשאיר כמה לבבות שלמים במקום?
מה שנשאר זה כתם שחור, טורקיז, אדום-ארגמן על אדמה בוצית דהויה. האם באמת זה כל מה שנשאר?
תגובות