בוקר טוב תלמידים ונתחיל בתיאוריה היום תקבלו כאן שיעור בהיסטוריה שיעור על הקשר שבין התקופות על דמיון המהות עם הבדל באופנות על מוסר שכולו אינטרסים וכוח אלימות מתורצת כמוסר כשנוח הציבור מקבל זאת באופן אקטיבי פסיכולוגים יגדירו זאת דיסוננס קוגניטיבי לדוגמא בספרד אז באמצע האלף האופנה היא נצרות, לא ערער על כך כלב בצידוק אהבת הבריות של ריב ישו הם גרשו אלפים, על דתם הענישו ואפנת המוסר של זכויות פועלים ששווקה על ידי רב המעללים לעשרים מיליוני פועלים מה היה בגרדום הם זכו ללא כל אפליה ובאמצע מאה העשרים התברר שאופנה אקדמית גדלה על אחר כך צידקה אז תיאוריה יפה של רייב דארווין מעשה השמדה - עד אז לא ראתה עין עם חלוף השנים השתנתה האופנה "הפסקת הכיבוש" זו היא המנגינה ובשם השלום מצדיקים מסביבנו השמדה אקראית למטרת חיסולנו האופנה, אין ספק, היא צפויה לחלוף בהתאם למצב עוד אופנה כאן נשלוף יהודים בלי זכויות במדינה פלשתינית אז שליטה בעם זר תהייה לגיטימית יכולתי לתת עוד אלפי דוגמאות אך אתכם הקוראים לא ארצה להלאות עקרון בהיסטוריה פשוט וברור שאופנת המוסר – רק עניין של ברבור במקום האמת שתרתיע רבים למשל כששנאה היא מטרת הרובים יעיל בהרבה הוא קרדום מוסרי כך לגרום לתמימים לאמץ מסרים הרגשת ה "ביחד" תסחף גם תמימים ה "ביחד" זה טוב ומרגיש די חמים ובזכות התקשורת לא תרגיש כל חסר כי הנה אתה גם שייך למוסר