יש רגעים שאני חושבת, מה עבר לך בראש.
מה חושבים כשאתה נופל מגובה רב ולא יודע אם תשרוד.
אנשים מספרים שכשאתה קרוב למוות,כל החיים עוברים מול עינייך, כל הרגעים היפים וכל הרגעים הקשים וכל מה שהספקת ולא הספקת.
האם חשבת עליינו? על המשפחה? פחדת מה יהיה איתנו?
האם נזכרת בחיוכים שלנו, או דווקא בדמעות שהחיים הלא קלים האלו גרמו לנו,
האם חשבת על אמא, או על אישה אחרת.
מעניין אותי לדעת אם בשניות המעטות האלו,הספקת להתפלל או להתנצל או לצעוק באוויר כמה אתה אוהב אותנו.
מעניין אם חשבת שתשרוד..
ועכשיו, כשאני בטוחה במליון אחוז שאתה יושב למעלה ומסתכל עליי מקלידה את הפרוזה העלובה הזו, אתה פתאום שמח. כמה זמן לא כתבתי עלייך. בטח חשבת ששכחתי ממך, אך האמת היא-שאתה חלק מכל שנייה בחיים שלי. אתה הכח שלי ואתה האומץ שלי ואתה הרגישות והחמלה שלי ואתה גם האגואיסטיות הבלתי נעצרת והחומות הגבוהות שבניתי סביבי ואתה תסביך הנטישה שיש לי שבגללו אני נכנסת תמיד למערכות יחסים שאני בטוחה שלא יצליחו ולא יהיו רציניות, וכך אני לא אפתח רגשות וכלום לא יכאב.. העיקר שלא יכאב יותר.
מעניין אם חשבת עליי בזמן ש30 מטר עברו עלייך באוויר, אלו בטח רק כמה שניות ואני יודעת שבתור ילדה, באותו רגע שאתה עפת כמו ציפור והתרסקת אל הרגע האחרון שבו תגע ברצפת הבטון החמה, אני הרגשתי בעיטה בלב. אני נשבעת שידעתי שאתה איננו.
הלוואי שחשבת עליי, הלוואי שהייתי חלק חשוב מהחיים שלך בזמן שהספקנו לחוות יחד. אני מקווה שגרמתי לך להרגיש את מה שאני כמעט לא זוכרת, שהיית אבא שלי.
שתוך כמה שניות ו30 מטר הפך לז"ל.