העולם אשר נוצר, יש מאין.
כמו איחול לקראת הבא.
כמי שאיחל, כיד אלוקים,
הבורא אור מחושך,
שעה מדקות.

ואת הבא לא ניתן לתאר,
כמו חילף בעדת שוטים נדחים.
לצד נרד בים פרחי אביב.
גם מן הטוב,
וגם מן הצלקת.

הו אלוקים-
בראת עולם קסום ומכושף.
לא מן הסתם, ועל טבעי.
אך מי הוא האדם הקטן כנמלה,
מתהלך במסדרון יצירתך,
עולם קטן בעולמך.

ונתת לו לאדם תעצומות נפש,
הנחבאים בסתר נשמתו.
נחשול בים ניסיונותיו,
מצנח אל חירותו.
התרוממות נפש,
ופתרון אחרי הנפילה.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי