ועכשיו, כמו בפעם הראשונה
את מחייכת אלי
הפעם זה לא כואב, הפעם זה לא מנחם
זה רק חיוך פשוט
חיוך מזמן אבוד
שאי אפשר לקמט, אי אפשר לסדר
הידיים משחקות במצית
העיניים מביטות
שנים חלפו, והנה הסיבוב נגמר
תמיד נדמה לנו, שמשהו יחכה לנו בקצה
אך הוא מגיע מהר מדי, מהר מדי
ואז אנחנו נופלים
מתמוטטים אל תוך קלישאות
הסברים לא מדויקים
פתאום את אומרת, עם השנים אתה נחלש
אפשר לפורר אותך במגע אחד
ואני משפיל מבט בחיוך
של מישהו שכבר חווה הכל
איך לא ידע איך לספר לך על כך
אלו השירים שגורמים לי להיות לא מוגן
אלו המילים שגורמות לי ליפול
את הרי יודעת,
הן תמיד באות ומשאירות אותי לבד
את תראי, עם השנים זה יקרה גם לך
את לא צוחקת יותר
את שותקת
זו שתיקה של הסכמה
תוהה ביני לבין עצמי
אם את כבר נמצאת שם
או שאת מקדימה אותי בכמה צעדים
עם השנים, הבדידות הופכת למקשה אחת
רגעים ראשונים של התעוררות
ארוחת בוקר, עבודה, צהריים, נסיעה חזרה
שוכבים במיטה,
מביטים על הקירות בחושך
מקשה אחת של בדידות
ועכשיו כמו בפעם הראשונה
את מחייכת אלי
זה חיוך של הבנה
תגובות