בתוך ירושלים, ליד החלומות
הגעתי אני לבנות כותל לעיר העדינה.
בתוכי שלי, ליד החומות,
חיפשתי מעיין וחומר לשים אבן בפינה.
צריך ללכלך את הציפורניים כדי לחפור את הבור הזה
שיהפוך לבאר.
צריך לשפוך איזה דמעה או שתיים,
לחשוב לשמיים, להתחיל לדבר.
התפתיתי גם אני כתושבים העתיקים,
לפחד מחורבנו של הזמן.
במבטים חטופים אל השעון הלכתי,
בסמטאות שמשכיחות לי את ה"לאן".
בשבילי, אמרתי לה לעיר הישנה,
נשבענו שנינו-
היא לְיַה ואני לְיַה.
תגובות