אני מדמיינת את הנצנוץ
את הלב החותך בבשר
הדם זולג על ידי במקום דמעותיי
את הכאב שעובר במצמוץ קל
את השכחה המבוקשת
שבאה עם הסוף המבורך
וכך סוף סוף אהיה מאושרת
אני מציירת במוחי
את השלט שמודיע
את הלמות ליבכם הקורעות את הדממה
הקריאה השבורה
את מעין דמעותיכם הזולגות החוצה
והשיחה
את הלעילוי נשמת והשמירה
ואת ההנצחה של הבת הראשונה ...
אילו רק יכולתי לא לחשוב על כול אלה
אילו רק יכולתי לשכוח מכם, מצערכם
אילו פעם אחת יכולתי לשים את עצמי לפניכם
אילו רק היה לי האומץ לפגוע בכם....
תגובות