עין חומה. גדולה, מביטה, מסתכלת, בוחנת. העין, מבריקה. אישון מתרחב, בוחן. עין חומה, מבריקה, שייכת לילד קטן. מביטה, מסתכלת, בוחנת את הילדים שמשחקים בגן. גם הוא אהב לשחק פעם, הוא זוכר איך הוא היה בועט לי לשער, כשהוא עוד היה בכיתה א'. הוא זוכר שהיינו נלחמים אחד בשני, רבים, רצים, מטיילים יחד בגן. הוא זוכר.. ואני לא יכול לשכוח. הוא מביט בילדים, קנאה צפה ועולה, אני מרגיש אותה באוויר, רק אני מרגיש אותה, והעולם כהרגלו שוקט. והוא משפיל את הראש, ממשיך להסתכל על הילדים, בראש מושפל. מרים את העיניים, כדי לזכור מה עשה גם פעם, אבל גם כדי, שיוכל להסית עיניו מייד אם יבחינו שהוא מביט. עין חומה, מבריקה, דמעה עומדת, שוכן בכיסאו עד. לוחץ על המעקה בלחיצה לא לחיצה, כוח כבר אין. עצב יושב נשלט בכסא, לעד.
עין חומה, קטנה, מביטה, מסתכלת, בוחנת. העין, מבריקה.אישון מתרחב, בוחן. עין חומה. מבריקה, שייכת לי. מביטה, מסתכלת, בוחנת את אחי הקטן בכסא. זיכרונות מציפים אותי, כשהיינו יחד בבריכה, והתזנו מים אחד על השני, גם כשהוא היה בכיתה ב'. אני לא יכול לשכוח את כל הדברים שעשינו יחד, צוחקים, משחקים בלגו, לא יכול לשכוח.. והוא זוכר. הזדהות מוחלטת, הבנה גמורה, בכי שלם, בשני עיניים זהות. עיניים חומות, אנשים שונים, מחשבות שלמות, כאב עז, נכות גמורה. עין חומה, מבריקה, דמעה נוזלת, מחבק את אחי חזק. רוצה לנפץ את הכסא השחור, להעלים גלגלים למזלות, כוח ייעלם עם הזמן. זיכרונות נחרטו בכסא, לעד.