במושב הראשון מאחורי הנהג
אני יושב
מביט מהחלון על האורות באפילה
וחושב
איזה אידיוט הולך בשעה כזאת
במזג-אוויר כזה בחולצה קצרה מאוד
קצרה מאוד
הטיפות על השמשה הקדמית באוטובוס
מיטשטשות מתחת למגב, זה
מוחק אותן כל-כך בקלות וקצת עצוב
הן כל-כך בהירות, כל-כך צעירות ו-
כל-כך הרבה דברים הבנתי, לא ידעתי, לא
האמנתי לו, רק שמעתי, כן, ברדיו שמתלחשש
הו, יש רק כמה מכוניות שנוסעות עכשיו
בגשם המטורף הזה שמתחזק ומתחזק ומתחזק
הו הו הו אה
יש לי עוד דרך ארוכה עד התחנה האחרונה
האוטובוס ממשיך בנסיעה עיקשת
לתוך החושך, שכה יהיה לי טוב
הנהג פותח דלת, הרוח גם נכנסת
וגם אישה מבוגרת בשיער רטוב
הוא ממשיך ועוד חייל ועוד
ילדה אחת גדולה שמאופרת קצת
ועוד אחד עם עיניים עצומות
מתבוננים מבעד לחלון אל החושך
ישר מול הדקות העקומות
ואז רעם בשמיים ומאשרים בתחזית
שוב לא אדם שהתפוצץ, זה
אלוהים והוא כועס ולא תבדיל שוב בין העורף בין חזית
ואז ברק מאיר את החושך, ואומר
הי, יש לך אנשים שאוהבים אותך
מול החלון הם מחכים, הם מחכים
אז אני מפנה את המבט מהחלון הצידה
סופה בחוץ והרחובות ריקים
הו הו הו אה
יש לי עוד דרך ארוכה עד התחנה האחרונה
והאישה שהתייבשה בינתיים, היא יורדת
צעד אחר צעד היא עושה
והילדה והחייל וזה שקם על הרגליים
גם הם יורדים לאדמה קשה
עכשיו זה שוב אני והנהג נוסעים
הגשם כבר נחלש, בשבילי נהיה נעים
אבל צמרמורת לא מרפה, היא רק גוברת כי
הפלאפון רוטט וגם אני
יש לך הודעה חדשה, הוא אומר
אני חושב אולי מאלוהים
אבל התחנה האחרונה, עצור, היא פה, אני יורד
אני יורד פה וחיי עולים
הו הו הו אה
יש לי עוד דרך ארוכה עד התחנה
יש לי עוד דרך ארוכה עד התחנה
הו הו הו אה
הו הו הו אה
יש לי עוד דרך ארוכה
תגובות