כמו שניים, שלא מצליחים לנוע
אנו אוחזים זה בזו
החספוס של הידיים
גסות שאי אפשר לא להרגיש
מנסים לא להביט זה בזו
שנינו יודעים
שעם כל האמת
אנחנו לא יודעים, זה על זו, כלום
ואת לוחשת
פעם אהבנו יותר
אחר כך, כל אחד חיפש
מקום אחר
נעלנו את הדלתות
ולא נתנו לאיש להיכנס
עכשיו המגע, לא השתנה
הוא רק קשה יותר
אני מחבק אותך, בפרץ של געגוע
ובחוץ, הרוחות עזות
מישהו בוודאי, אורז עכשיו את חפציו
מזמין מונית, ונוסע לשדה התעופה
אני עונה לך
פעם ידענו, כל מה שרצינו לדעת
לאט התפרקנו מזה
עד שלא יכולנו לשמור בפנים, שום דבר
ועכשיו המגע קשה
אני מלטף את שערך
יודע, כל מגע שאני נוגע בך
מקרב אותנו לסוף
את בוכה לאט, אני מסתיר את מבטי
הייתי רוצה שתהיי כאן
שיספרו עלינו את הסיפור
ובינתיים, את נאחזת בי
הידיים גסות, הגוף קשה
אני זוכר, איך פעם, דמיינו את חיינו
כמו סרט משנות החמישים
למחרת התעוררנו מאוחר
הבנו, שמשהו חסר
את משיבה ואומרת
לא ידענו דבר אז
ניסינו להימלט ממה שיכולנו
אני מביט החוצה
יש זוגות שחולפים בצל
יכולנו לשבור הכל, להשאיר פה הרס
אני יכול לשמוע אותנו צועקים
אני מלטף את הגב שלך,
ואת נשענת עלי
מרגישה בדיוק, את מה שאני יודע עכשיו
אני לוחש לך
גם היום, אנחנו לא יודעים שום דבר
ושנינו מחייכים
יש רגעים בהם הכל נשבר
אבל הרסיסים נשארים שלמים
זה מספיק
תגובות