איילת שחר אדמומית,

שלחה קרניים אל הסבך.

גבוהת קומה עיטרה ראשה,

בכתר מרומים.

עבי ענן כהו בשחור,

על פשר עטרתהּ,

ברקים ירו,הרעימו קול,

אך אין עונה לעב אונן.