א.
שיר סיימה לבדוק את הטקסט , הוא היה חד , שנון , ואפילו קצת משפיל , אבל עד ששחקנית כמוה התקבלה לעבודה באחת התוכניות הכי נצפות בארץ היא תעז להתווכח עם הכותבים?
היא נזכרה בזעם עצור במה שקרה פעם אחרונה שהעזה למחות כנגד טקסט שנתנו לה . היא איבדה את עבודתה כשלא הסכימה ללעוג לעדה האתיופית במקבץ בדיחות מגעילות וגזעניות.
מבחוץ היא הייתה נראית כמו סתם שחקנית . שטוחה , רדודה , ומתעניינת רק במראה שלה או בצורה שבה מצלמתו של צלם הפפראצי תפסה את כמויות האיפור שמרחה על פניה בבוקר.
אבל היא הייתה אחרת. היא לא הסכימה להרעיב את עצמה בשביל לקבל תפקיד , היא לא הלכה עם בגדים חשופים מדי לדעתה , הסכימה להתנדב לכל מטרה שביקשו ממנה ,ולמדה רקע לכל תפקיד שגילמה , אפילו קטן . ועכשיו היא התלבטה , היא לא ממש אהבה את הצורה בה נכתבו הדברים ואת הדרך בה מציגים את הדמות שלה , אבל זו התוכנית עם הכי הרבה רייטינג בטלוויזיה וזה תפקיד ממש גדול יחסית לשחקנית לא מפורסמת כמוה.... עובד הניקיון העיר אותה מהרהוריה "סליחה גיברת את מוכנה לזוז , אני רוצה לנקות פה" . היא אספה את עצמה למכונית , התניעה ונסעה , אבל השאלות המשיכו לנקר במוחה , האם פעם הכירה אדם כזה , כמו הדמות הזאת ?
ואז פתאום היא נזכרה , זה הכה בה כמו ברק , אז בסמינריון גשר . היא נזכרה בה כאילו רק אמול פגשה אותה : נמוכה , עם שיער שחור ,עיניים ירוקות , ודעות נחרצות . אבל.......איך קראו לה ? היא זכרה שהיה לה שם דומה לשלה ,אולי שירה ? , שירן ? ,שירז ? , ואז נזכרה בשם : שיראל . היא נזכרה בהערה ששיראל זרקה לעברה כשרק הכירו "איזה יופי , יש לנו אותו שם , רק שלי יש אלוקים."
תגובות