יאנוש קורצ´אק.

אמרו היום בחדשות הצהריים כי ביום זה מציינים את זכרו של  יאנוש קורצ´אק שנלקח לטרבלינקה בחודש אב, באוגוסט 1942, עם ילדי בית היתומים שלו, למחנה ההשמדה. והיום מזכירים גם את שמה של עוזרתו, סטפה וילצ´ינסקה.

וחשבתי לתומי כי זכות גדולה נופלת לו לאדם שהולך למותו בלב שלם, ובאהבה, ומחופש בחירה, ואין עליו שום עוֹל מלבד עול אהבה וקול מצפון.

ונזכרתי אז בסיפור על אברהם אבינו ובנו יצחק, ששאל: אבי ! הנה האש והנה העצים ואיה השה לעולה?  ואף כי לפנינו סיפור על ילד, הרי יצחק לא ילד אז היה לפי מניין שנותיו. ובכל זאת הלך לעקדה, ולא לבדו אלא עם אביו, ואילו אביו לא ציער אותו ולא הביא אותו להתנסות מראש בניסיון ולא סיפר לו מלכתחילה במה מדובר.

והרהרתי לתומי כי אם אמת יש בסיפורי המקובלים על ניצוצות ועל גלגולי נשמות הרי שבלבו של יאנוש קורצ´אק ההוא שכן בודאי נצוץ מנשמתו של יצחק אבינו, אלא שכעת עמד הניצוץ בהתנסות בעיניים גלויות, ולא כמו בעקדת יצחק, כאשר לא ידע מה מצפה לו. הלך למותו בלב שלם ובאהבה ומחופש בחירה ומימש, לא עלינו, את רצונו זה. ויש קוראים לכך תיקון. גם ויכוח יש אם יהודי היה יאנוש קורצ´ק או לאו, ונראה לי שאין זה משנה במקרה דנן, אנחנו נחליט מה הוא היה. אך אם היה בו ניצוץ של יצחק אבינו היה יאנוש יהודי בעליל, כי אברהם ברית בן הבתרים כרת וברית מילה עשה למשפחתו לפני מעשה עקדת יצחק.

וכשעלה יאנוש קורצ´אק  לשמיים עם הילדים נתמלאו השמים אור גדול, אור בראשית, אור מסמא החודר ריבוא רקיעים ויורד עד שאול תחתיות מעבר לזמן ולמרחב. וזו הסיבה שגם אנו היום, כשמופיע המעשה לפנינו בסיפור ובמילה, מבחינים באותו הזוהר.

ועל כך נאמר – כל החושך שבעולם לא יכול לכבות אור של נר אחד קטן.

יהי זכרו ברוך.