הו השפיות

כך בתחילת יום חורף סגרירי הבטתי אל על ולאחר מכן הבטתי גם בעצמי.

שמעתי נהמות של לביאה צהלות סוסים והמייה של יונה

זימזמתי עם דבורים בכוורת דביקה.

שמעתי את עצמי לוחש עם הרוח וצועק אל ההרים הלכתי ברחובות ודיברתי לעצמי ולסתם אנשים.

ואף מחשבה לא חלפה מול עיני שמא נעלמת ושוב את אינך חלק מחיי.

הו השפיות איה את? מדוע תלכי ?  כעת אני לבדי מתגולל בקיאי..

 ואולי? אולי טוב שעזבת, הן בלעדייך-משוחרר אני וחסר עכבות - כי את לי גדר לכל הגיגיי ועושה את המזור לחולי ואת הרוח הקלילה לסופה הרסנית .

ואני רק רוצה שבקר תבקריני לעיתים מסוימות אך השאר תשאירני לבדי עצמי, כי את השפיות ואין את אני..