אנשים מסביב הולכים במהירות,
אני צופה מרחוק ומביט בזהירות,
אנסה לגשש, לא ארגיש כל תחושה,
נמצא בתוכם, אבל מבחוץ, בתוך דמעת פלדה.
אישה קוראת אל אישהּ - בתנועת שפתיים חדה,
ואני את עצמי שומע וקולם לא ישמע.
הכל חולף לידי ואני יושב , נע באיטיות,
מקשיב לכל, אך שומע בלאות.
תינוק בוכה ממש ליד,
ראיתי על פניו-
והנה הן מתעוותות ואפו נרעד.
ואני בתוך מציאות מקבילה,
רואה את הכל ולא מבין מילה.