אנשים מסביב הולכים במהירות,

אני צופה מרחוק ומביט בזהירות,

אנסה לגשש, לא ארגיש כל תחושה,

נמצא בתוכם, אבל מבחוץ, בתוך דמעת פלדה.

אישה קוראת אל אישהּ -  בתנועת שפתיים חדה,

ואני את עצמי שומע וקולם לא ישמע.

הכל חולף לידי ואני יושב , נע באיטיות,

מקשיב לכל, אך שומע בלאות.

תינוק בוכה ממש ליד,

ראיתי על פניו-

והנה הן מתעוותות ואפו נרעד.

ואני בתוך מציאות מקבילה,

רואה את הכל ולא מבין מילה.