החייל החדש היה שקט ורחב, טוב לב, ככה זה לפחות נראה, ומפוחד.

הרמ"ד הלך איתו והציג אותו לכל אנשי המדור לחזי ולגדעון, לחיים ולששון ליואב לדרור ולאורטל.

בעיניו, נראו כל האנשים מוזרים ופשוטים גם יחד,

ואולי נראו לו מוזרים משום פשטותם, והוא היה מצפה לאנשים מתוחכמים.

מוזר מכולם היה ששון,ארשת פניו מקושטת בזקן מדובלל וקרחת נזירים על ראשו, לשונו כבדה, ושיחו תוקף אך מתגונן.

והחייל היה לנאמנו של הבסיס וכל אשר נצטווה עשה, ויהי לעובד נאמן במדור לימים ולחודשים ולשנים. ולא הגיע אל המנוחה והנחלה, לא שקט ולא נח מפני העבודה.

וישתכח החייל מעצמו מפני העבודה, ולא ידע כבר הבחן בין טוב לרע, ויפסח על שני הסעיפים וילך פעם על דרך הלבנים הצהובות ופעם בדרך כל רשע, ולא ידע מה ייעשה לו.

והחייל צפה את ששון, וששון היה נכה רוח ועייף משנות עבודה, ושיניו קהות.

וששן היה חוזר ואומר לחייל מדי עובדם יחד, למד בני מוסר אביך ואל תשכח תורת אימך, אל תתהולל כמפתח, ואל תצהל להושיט עזרה, אחריות עליך אל תקבל, וככל אשר תרבה לעשות כן תשקע. וילעג בליבו החייל לששון, ויאמר בליבו: הללמדני רוצה איש זה, אני, אשר לגדולות נועדתי ואלמד ארבע שנים טרם בואי לבסיס ואדע מעבר לכל אשר ידע כל אדם.

אך מתוך נימוסו, היה החייל מהנהן לששון, ולא אמר דבר להעציבו.

ויהי ביום האחד, ויגע החייל לבסיס ויאמרו לו כי ששון חיפש אחריו, ויגש החייל וישב בכסאו ולא אמר דבר. והיה ומקץ השעה, ששון נכנס אל החדר והוא כולו אומר טוב, ויבט החייל בפניו של ששון ויעמוד.

ויפתח פיו ויצעק צעקה גדולה,והוא צועק: ששווווווווווווון, ששוווווווווון, ששווווווווווווווון, ותשמע הצעקה מקצה הבסיס ועד קצהו, והחייל רץ, ויצא את הדלת ויצא את פתח הבניין והוא סב בבסיס ולא מפסיק את צעקותיו ותשמע הצעקה ששווווווווווווווון בבסיס.

ויהי מקץ שלושה ימים והחייל עדיין סב בבסיס, וצעקתו אינה משה מפיו, ויקוב בקול ששוווווווווווון. ובבית האכילה ביום ההוא אמר אחד לחברו: ראיתי כי החייל אינו כתמול שלשום, מאכל לא יבוא אל פיו, ופיו תמיד פעור. ויאמר אחר אל חברו: רשע הוא החייל הלז, את הבסיס אינו עובד ויסוב בבסיס כל היום, הוא הולך בטל וחבריו עובדים.

והרמ"ד ניגש אל החייל ויפן אליו ויבקש ממנו לסור אל משרדו, והחייל רץ אל משרדו והרמ"ד סגר את הדלת, והחייל רץ בחדר וצועק ששוווווווון ששוווווווון ששווווווווווון, ולא אבה לשבת.

והרמ"ד ראה כי סוער הוא לב החייל, ויחשוש מפניו ויפתח את דלת משרדו.או אז,נטל החייל את מגיני הכבוד אשר למדור וינתץ אותם אל הקיר ואל הלוח,והוא רץ אל מחוץ לבסיס. ויזעק ברחוב ששווווווון ששוווווווון וכל העם זוקפים את אוזניהם ומביטים, ויטו ללכת אחריו אנשים אחדים והם אינם יודעים משום מה.

והחייל רץ וצועק, אך האימה כבר אינה בלבבו, והוא קרב הימה. ויהי כאשר הגיע אל המים ויתן קולו בצעקה גדולה ששווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון.

ויכנס ויטבול במים.