כפאזל ענק ואין סופי הם חיינו.

בחלקם רכים ונעימים,ואחרים קשים ומרירים.

כל פיסה, את חותמה משאירה.

וממרחק ההווה, בהביטנו אל העבר

פתאום מתבהר, מדוע אנו כאן.

והכל ניראה מובן, ומזה קטן.

ואם רק נרצה, ולו רק נשכיל,

לקחי העבר, ומסקנות ההווה,

ישמשו כאבני יסוד לעתיד.

ובידנו הכוח,והכלים,

כל אחד לבד, וכולנו ביחד

לשמר את עברנו ומורשתנו

להשפיע על חיינו,

לשנות, ולעצב, את עתידנו.

ואת ילדה, אומנם רק חלק בפאזל

אך לנו את עולם ומלואו.

ונזכרים אנו בערגה,

 איך הנה היא רק נולדה,

למדה,רקדה,גדלה, והתגייסה.

הכל על הנייר כה לקוני וקצר.

לא ניתן לתאר כל רגע מאושר,

עצוב, קשה או קל.

לתוכך תכנים נוצקו

ובאמתחתך כלים לרוב.

ואת כל זאת אהבתנו תעטוף.

ולך נאחל את כל הטוב שבעולם,

ונייחל כי כל שתבקשי, לו יהי.

מאבא, אמא