פרחי  בר /מ.עוז

רוך  הארגמן, הצרוב בשמש עלי כותרת זקופים.

רוח מפזז אל בין הצמרות.

מניע עלווה צעירה בתמימותה.

קול רשרוש מלטף,עולה ולוחש לאוזן.

ותעתועי אור,בצל מכים.

מפזרים לכל עבר,צלילים בשלל צבעים.

וסימפוניה מטורפת,מתרחשת, לוחשת.

מנסה בכל רגע על סדר לשמור.

ופרץ רוח צונן, צמרמורת תחלחל.

הס לו חורש,ובוהה אל הריק.

מנסה להבין, הכיצד ייתכן?

וציוץ ציפורים, אל הלב מתרונן

וקרני שמש, ברוך ינגנו, בצבעי ארגמן.

ופרחי הבר, צבע לא צבע,

נוגע לא נוגע, לרגלי העצים מרבדים.

ופרץ הרמוניה, צבעונית, ססגונית,

את החלל ימלא  בפצפוצי אור וצבע מרצדים.

הצינה, בבוהק הטירוף האופף, היתה כאיננה.

ואור פרחי בר ימלא.