גופו של ג'ון רעד בלי פסק. האיש ההוא רכן מעליו עם סכין מושחזת, חדה כתער.
הוא היה עם עיניים אדומות כדם. שיערו היה שחור כעורב, בוהק ונוצץ כסכינו לנוכח אור הירח.
לרגליו היו כפכפי עץ גבוהים בצבע כחול כהה, ולגופו הוצמדה מעין חגורה שחורה, עליה מוצמדים נעצים רבים.
-"גלה לי היכן הוא מוחבא!"
קולו היה צרוד ואפל, ופיו פלט ריח מצחין במיוחד.
ידו פתאום הוצמדה לגרונו של ג'ון.
"גלה לי! מיד!".
ג'ון החל להריץ במוחו מספר שיקולים הכרחיים, ופלט בצורה שנראתה כפסיקה סופית בהחלט: "איני אוכל, גם אם יעלה לי בחיי".
האדם נראה כעצבני במיוחד, יושב וחושב כיצד אמור לפעול.
לעזאזל. הוא אינו יכול לרצוח אותו, הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה את מעורבותה של המשטרה בעניין.
סורא הזעיף פנים. הוא רצה לפלוט את שצף של קללות מפיו, אך ידע שזה רק ירחיק אותו מהמטרה הנחשקת.
במקום זאת הוא החליט שלא להתעלם מהערתו האחרונה של ג'ון.
"גלה לי מיד. אאלץ לרצוח אותך אם לא אדע."
ג'ון הרהר מספר דקות, ופסק. מה שיהיה יהיה.
"לך לאולם הגדול. בקש את עזרתה של הגברת עם השמלה הכחולה. היא תוביל אותך אליו. ועכשיו, אני מקווה שהסוד הזה יישאר עמך בקבר, לך קיבינימט!!!"
הוא כיוון למפשעתו, אך החמיץ.
לכל הרוחות!
סורא תפס אותו בחוזקה. הוא אינו יכל עוד לשאת בניסיונות ההשפלה החוזרים ונשנים. אף אחד לא יעצבן את סורא!
שימות!
סורא תפס אותו במהרה, ותקע את הסכין בצווארו של ג'ון.
יבבות כאב חלשות נשמעו, אך לא לזמן רב.
סורא בהה בג'ון, המתבוסס בשלולית דמו.
לעזאזל.