מדפי עץ ישנים,

עומדים כמו על כרעי תרנגולת.

זכרונות מונחים אחד ליד שני,

ממהנים להישכח.

תמונות ילדות וחתונה,

שחור לבן דהוי.

השנים עושות את שלהן,

אבל המסגרות נשארות שלמות.

לא מנקים שם,

אבק טרי כמו הדמעות.

ריח של נפתלין,

תחושה של עבר כואב.

בעורף נושפת הזיקנה,

צפוץ שם על המדף.

פיליפינית רוצה לזרוק,

אבל זהו כל עולמם