פתאום אנחנו שתיים
מסתכלות בעיניים
וזה זר אבל מוכר
וזה חם וזה קר
ואני לבד בודקת מה הלך מה נשאר
והיא אומרת שאולי לא כדאי
אל תמשכי אותי אלייך
אל הפינה החשוכה
כי שם צעקתי שאת האור אני רוצה
ועכשיו אני רואה אותו והוא כל כך חמקמק
אז תבטחי בי עכשיו
אף אחד לא יתן לי הוראות
כי כשהייתי שם איתך
רק רציתי לחיות
ויש לי תחושה שעוד לא נגמר
ואני רק תוהה מה ישתנה מחר
אני פוחדת מעצמי
מהזרם הזה שסוחף אותי
פוחדת להרוס, לרמוס
לאבד את הקרבה
אולי לא כדאי?
ואת אוחזת בידי
רוצה למשוך אותי אלייך
אל הפינה החשוכה
תבטחי בי עכשיו.
תגובות