דרשה היתולית על המגילה לפורים
=============================

במשתה הראשון של אסתר נאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ",
ואילו לאחר תלית המן ובניו נאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה ... וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ" – הפעם בלי חצי המלכות. למה ?
כדי לענות על השאלה צריך להבין מה באמת עמד מאחורי הסיפור במגילה.

במגילה מסופר לנו על אחשורוש "כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶך עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ, לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ". כלומר יש גבר בבית והוא השולט הבלעדי.
ושתי בדיוק באותו שבוע היתה בעיצומה של קריאת הספר. כמובן, הספר, "למה גברים אוהבים נשים ביצ´יות".
חשבה לעצמה ושתי, איך אני אגרום לחשווי שלי לאהוב אותי יותר מכל הנשים בממלכה ? איך אני אגרום לו להרגיש באמת גבר ? אה, יש לי, יש לי, יש לי. אני אעשה מה שכתוב בספר, יש. כמובן, אני אהיה ביצ´ית, אני אשחק איתו משחקים, אני אעשה משתה נשים, והוא יתחיל לרדוף אחרי.
אמרה ו "עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". לא באיזה אולם נידח בקצה הממלכה. מתחת לאף שלו. אח, איך שהוא יתרגז, חשבה. "הנשים הרימו ראש", הוא יגיד לעצמו. אבל רק ככה הוא יאהב אותי באמת, כי ככה זה. גברים אוהבים נשים ביצ´יות.

שמע על זה אחשורוש ורתח.
"מה זה צריך להיות המפגש ´לנשים בלבד´ הזה ? זה בטח בגלל הספר הארור הזה שמונח על השידה שלה. תביאו הנה מיד את אישתי ושתי" הוא צרח למשרתיו. "ביצ´ית היא רוצה להיות ? אני אראה לה שהיא אישה. הביאו אותה הנה בכתר מלכות, ונראה את יופיה. כמו כן את כל העותקים של הספר הזה תשמידו, ואת הסופרת תיתלו, בלי בג"ץ ובלי שימוע".

יצאו המשרתים דחוף לחפש את ושתי. הם הגיעו אל החדר שלה, ודפקו על הדלת, כלומר על הפרגוד בכניסה לחדר.
"ושתי, אחשורוש קוצף ורותח עליך מאוד. הוא רוצה שתבואי מהר. הוא רוצה להבין מה זה המפגש ´לנשים בלבד´ ?"
"רגע רגע. אני מתארגנת. אני כבר יוצאת אליכם", ענתה להם ושתי.
המשרתים חיכו לה בסבלנות בחוץ, ובינתיים, בתוך החדר בידיים רועדות, הוציאה ושתי את הספר מתחת לכרית שלה. וואי, מה אני עושה עכשיו, חשבה לעצמה. יש פרק בספר מה לעשות אם יש חשש שעברת את הגבול ? דפדפה ודפדפה בספר, ולא מצאה שום דבר שיכול לחלץ אותה מהמצב שאליו נקלעה.
בינתיים, המשרתים בחוץ החלו לאבד את סבלנותם.
"נו, מה נסגר ? כמה זמן לוקח להתארגן ?".
"אני אישה. לנשים לוקח זמן להתארגן", היא ענתה להם. "לפחות שישה חודשים בבשמים ותמרוקי הנשים, שישה חודשים באמור אמור, ועוד שישה בג´אן פול גוטייה. לא כולל כמה חודשים לבחירת והתאמת בגדים ונעלים, ועוד כמה חודשים שלוקח לסחוט מחמאה מהבעל".
"כשנוח לך את אישה, וכשנוח לך את ביצ´ית, אה ?!", אמר אחד המשרתים שאישתו גם קראה את הספר, והיה עמוק בענינים.
בינתיים המשיכה ושתי במהירות לדפדף ולדפדף בספר, עד שהגיעה לעמוד האחרון. בעמוד הזה היה רק משפט אחד: "וכשכל הנאמר בספר לא עוזר - מוצא אחרון, תמיד תוכלי להקדים ולהגיש תביעת גירושין. רק ככה תוכלי להיות על הסוס כמו מרדכי".
אה, תביעת גירושין, עלה מיד חיוך על פניה. היא התחילה לנשק בטירוף את הספר, ולרקוד איתו כמו שרוקדים עם ספר תורה.
"תביעת גירושין, זה גדול, זה ענק", המשיכה לפזז ולכרכר.
"כתובה. או אלוהים כתובה. תודה לך רבי שמעון בן שטח, שהתקנת כתובה לבנות ישראל. ומה עם מזונות. כן מזונות לעשרה ילדים. הוא הולך לחטוף בענק על כל אחד ואחד – פרשנדתא, דלפון, אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, אריסי, ארידי. ו – ויזתא. כן גם ויזתא בפנים. הוא עוד לא בן 18, יש לו עוד שנה. חחחח".
רגע רגע, אתם שואלים בודאי. הרי אלו הילדים של המן, לא של אחשורוש, ומדוע שישלם עליהם מזונות ? את התשובה לכך תקבלו בהמשך.
ושתי המשיכה לחשוב, ומה עם 127 מדינות. מגיע לי חצי. אבל זה מספר אי-זוגי זה לא מתחלק, מה נעשה ?
המשרתים בחוץ לא הבינו את פשר צעקות השמחה שבקעו מהחדר של ושתי.
"הכל בסדר שם ?" הם שאלו.
"הכל מצוין. לא יכול להיות טוב יותר מזה".
"נו, את יוצאת ?".
"לא. אני לא יוצאת."
"אבל המלך ציווה שתבואי."
"לא רוצה. הוא יכול לקפוץ לי. תגידו לו שאני מגישה נגדו תביעת גירושין. אני רוצה שהוא יארוז את החפצים שלו, ויעזוב את הממלכה עד מחר. וגם אני תובעת מזונות אישה. עשרת אלפים כיכר כסף. עולה עימו ואינה יורדת" חיככה ידיה בהנאה, והמשיכה לפרוט את תביעותיה מאחורי הפרגוד.
"אני רוצה כסף לאוכל, ביגוד והנעלה, הגיינה וכלי ניקוי, נסיעות, עיתונים ופנאי, חשמל, טלפון, פלפון, גז, נפט, דלק, מדור, ו - טיפול פסיכולוגי להתמודדות עם הגירושין."

הלכו המשרתים במהירות ובישרו לאחשורוש את מה שאמרה ושתי.
שמע המלך "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ". "היא לא נורמלית. כל העושר שצברתי במו ידי. 127 מדינות שכבשתי, והיא תקבל חצי ? איך בכלל נתחלק, זה מספר אי זוגי ?"
עכשיו אנחנו יכולים להבין, למה חמתו בערה בו כל כך. כי על זה שהיא סירבה להגיע, לא קוצפים ורוגזים כל כך, אבל על זה שהיא הגישה תביעת מזונות אישה, על סך עשרת אלפים כסף – זה דבר שיכול בהחלט להוציא גבר ממוצע משלוותו.
והנה בא ממוכן והדליק את אחשורוש,
"לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים, וְעַל כָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה. וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף".
"אדוני המלך, אתה לא קולט מה קורה פה. הספר הזה הפך להיות רב מכר. נשים חוטפות אותו וממליצות עליו לחברות שלהן. צריך לעשות מעשה לפני שנאבד שליטה".
ואכן בכדי לעצור את הסחף עשו מעשה:
"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ, לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ".

משלוח הספרים פתר את בעיותיו של המלך במישור הלאומי, אבל לא במישור הפרטי. תביעת המזונות היתה תלויה ועומדת לו כמו חרב על הצוואר. עשרת אלפים כיכר כסף, מאיפה הוא יביא לה את זה עכשיו ?
לכן המן בא לו טוב בזמן הנכון.
המן נכנס אליו יום אחד ואמר לו:
"שמע אדוני המלך, כולם יודעים על תביעת הענק של המזונות. זה פורסם בכל המקומונים. ואני יודע שאתה במצוקת מזומנים. בוא אתה תפתור לי את הבעיה שלי, ואני אפתור לך את שלך. אתה תתן לי אישור להרוג את היהודים, ואני אסדר לך עשרת אלפים כיכר כסף מזומן".
וזה מה שנאמר במגילה: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" – ישירות לחשבון העו"ש של המלך.
אחשורוש נענה מיד בחיוב, "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים".
{אז למה כתוב "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ", צריך להיות בדיוק ההיפך שהמן אמר את זה למלך ? לא יודע, שאלה טובה...}

בינתיים אחשורוש לקח לו את אסתר במקום ושתי, שעימה היה בהליכי גירושין קשים.
קרה מה שקרה עם מרדכי והמן והגזרה על היהודים, ואסתר הזמינה אותו למשתה היין, כדי להשפיע עליו בנושא הגזירה.
"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ".
אסתר מיד שאלה אותו "עזוב רגע את היהודים, מה קורה עם חצי המלכות ?".

וכאן אנו צריכים להקדים כמה עניני רקע קטנים.
הדבר הראשון הוא שזרש לא היתה אישתו של המן באמת. היא היתה הידועה בציבור שלו. הוא היה אלמן עם 10 ילדים.
הראיה היא שכתוב "וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ; וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ". אם היא היתה אישתו, למה הוא צריך לקרוא להביא אותה ? מאיפה הוא הביא אותה ? מהעבודה ? ביצ´ית לא צריכה לעבוד.
אלא שהיא היתה המאהבת שלו שבאה אליו מידי פעם לפנק אותו, לעשות לו כביסות, ריצפה, כלים, לעזור לו עם הילדים וכו´.
הדבר השני הוא שהמן היה הבן של אחשורוש, "המן בן המדתא". "המדתא" היה שמו השני של אחשורוש, על שם אביו שאותו לא זכה להכיר. החסר הזה בדמות אב מסביר את ההתנהגות האינפנטילית של אחשורוש לאורך המגילה, ואת הרצון האובססיבי שלו להוכחת גבריותו. מכל מקום יוצא שבני המן הם נכדיו של אחשורוש.
לפי זה, ברגע שהמן מת, תשלומי המזונות עוברים לאחריות אחשורוש, לפי הפסיקה החדשה שמחייבת סבים לשלם מזונות לנכדיהם, ברגע שאין ביכולת האב לשלמם. ואת האפוטרופסות על הילדים, כולל מזונות תקבל ושתי, כי כאמור זרש היא רק המאהבת.

כעת נחזור לאחשורוש ואסתר במשתה היין. כזכור היא שאלה אותו למה רק עד חצי המלכות ?
אחשורוש התחיל להתפתל ולגמגם. "תראי, את יודעת מה הסטטוס שלי. אני פרוד וושתי תובעת חצי מהרכוש. נשמה, אני נותן לך את כל מה שיש לי, תאמיני לי", הוא יבב.
אסתר שהיתה רווקה התחילה לחשוב: למה שאני ארצה אותו עם חוב של כתובה לושתי, וחצי מהרכוש שלו ילך אליה, ואם התכנון שלי הוא להרוג את המן, אז הוא יתחייב גם בתשלומי מזונות ל 10 ילדים...

הלכו הענינים והתגלגלו, והנה במשתה היין השני המלך מוצא את המן נופל על מיטת אסתר. המלך זעם ורתח, "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת ?".
את הקש האחרון בדרך לתליית המן הניח חרבונה, שהיה יועץ בכיר למלך, וגם המאהב הסודי של ושתי. האינטרס שלו ושל ושתי היה כמובן להרוג את המן, כדי לזכות במזונות על הילדים.
"וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶך,ְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹה חֲמִשִּׁים אַמָּה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, תְּלֻהוּ עָלָיו".

בדיוק ברגע שהמן נתלה, מגיע שליח לבית אחשורוש, עם תביעת מזונות ילדים שהגישה ושתי. אחשורוש עמד להתפלץ. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. אני גומר צרה אחת, ופתאום מגיעות לי עוד ועוד צרות, חשב בכעס.
לא נותרה לו ברירה והוא נאלץ להרוג גם את בני המן, כדי להיפטר מתשלום המזונות לושתי.
וכך היו נתלים בני המן אחד אחד, ואחשורוש מחשב את סכום המזונות שנותר תוך כדי.
"פרשנדתא – פחות אלף שקל, דלפון - פחות אלף שקל, אספתא - פחות אלף שקל, פורתא - פחות אלף שקל, אדליא - פחות אלף שקל, ארידתא - פחות אלף שקל, פרמשתא - פחות אלף שקל, אריסי - פחות אלף שקל, ארידי - פחות אלף שקל. ו – ויזתא, כן תתלו גם את ויזתא. היא לא תראה ממני שקל".

לאחר שנתלו בני המן אמר אחשורוש לאסתר: "את רואה נשמה מה עשיתי בשבילך ? ירדו ממני תשלומי המזונות. עכשיו את מרוצה ?"
אסתר עיקמה פרצוף.
"זה יפה אבל לא מספיק. מה עם הכתובה, ומה עם חצי המלכות ?".
בניגוד לנישואים הקרירים עם ושתי, שהיו בשידוך בין שתי משפחות מלוכה, ונעשו בלחץ ההורים, את אסתר אחשורוש אהב אהבה אמיתית, והוא נאלץ לוותר על ושתי בשבילה.
הוא קרא לאחד המשרתים, וציווה לתלות גם את ושתי.

עכשיו הכל מובן. בניגוד לפעם הראשונה שבה הציע לאסתר רק עד חצי המלכות, עכשיו לאחר תלית ושתי, יכל אחשורוש להציע לאסתר את הכל. וכך נפתרה התעלומה, ומתישבת הקושיה ששאלנו בהתחלה.

כל המגילה הזו נשים מנהלות את הגברים או מנהלות איתם מאבק על השליטה.
אסתר מנהלת את מרדכי – "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי, וַיַּעַש כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר",
אסתר מנהלת את אחשורוש –"וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ",
וגם ושתי נאבקת באחשורוש – "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ".
כמובן שהפחד מהשליטה הנשית בא לידי ביטוי בדברי ממוכן:
"כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן",
והצעתו לפיתרון כך ש"וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן", וגם "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ".

אני מאחל לכולנו למצוא את זיווגינו במהרה, ולחיות איתו חיים טובים ושיוויונים, עם אהבה גדולה, עם כבוד הדדי, הערכה והתחשבות, ובלי משחקים של שליטה.

פורים שמח...