מְפוּקָחַת מִלֵיל-יֵינֵךְ
נִסְעַרְתּ לְגַלוֹת כִּי
הַכּׁל כְּפִי שׁהָיַה שַׁם גָם אֶמֶשׁ.
ואֵין חָדָשׁ ואֵין יָשָׁן
רַק אָבַק וּקוּרִים-
מֵצַפִּים. מֵצַפִּים.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני--מודה. זה קו מצוין- מהורהר, מפתה לדמיין אותו, אבל שתי השורות האחרונות קצת הפריעו לי. דימוי קברים ומצבות הוא עוצמתי ומתנגש לרוגע שעולה מהשורות לפניו. [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את המשחק הזה שכל אחד כותב שורה, משאיר רק מילה אחת חשופה ומעביר למישהו אחר להמשיך לכתוב.. לא מצאתי קשר בין המשפטים ובטח שלא אמירה או יופי ספרותי. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ אוהבת שירי תנ"ך. "דמעותי להשקות צאנך"..מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור נהדר ומעורר הזדהות [ליצירה]
- [ליצירה] <נאנחת קלות> [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כציידת, ריגשת אותי. אבל הכותרת לא קולעת ולא מחמיאה לקטע. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק, אבל קצר מדי, לא מספיק. [ליצירה]
- [ליצירה] מורגש, נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את הפיזמון, אבל הבתים מושכים למקום פחות מעמיק. "סוד קיומך"- ההתחלה רומזת למשהו אישי, הנה עוד רגע ונשמע מה ייחודה, אישיותה- אך ההמשך בורח למקום כללי :"משפחתך,נישואיך" שיכול להתאים לעוד רבות אחרות, ולכן לא ממצה לטעמי. [ליצירה]
תגובות