במנחה של תענית אסתר, הכל היה כבר מוכן. אפרים נכנס לבית הכנסת, בראש מורם, מחזיק בידו שקית שחורה העומדת להתפקע, ומאחוריו שני ילדיו, עיניהם בורקות באופן מדאיג.
"עוד הפעם המטורף הזה עם הפצצים שלו", לחש שמואל הגבאי לשכנו.
"נפצים." תקן אותו השכן. "כל שנה השקית שלו נראית יותר נפוחה".
מתפללי בית הכנסת, כבר התרגלו. בכל קריאת מגילה- הפך המקדש מעט, לשדה קרב. בפרקים א' וב', היה נשמר שקט יחסי, מלבד פיצוצים בודדים מכיוונו של אפרים, שערך ניסוי כלים אחרון. אך כשהגיע הפרק השלישי, שבו גדל אחשורוש את המן- אפרים היה מתחיל בהפצצות. בהתחלה רק בהמן, אך בהמשך המגילה, גם בזרש, בבגתן ותרש, ("שימותו", היה מסנן אפרים, "רוצחים!"), באחשורוש ("גם הוא נבלה לא קטנה"), ובחרבונה ("שילך לכל הרוחות! חנפן!"). כשהרוחות היו מתלהטות, והרצים יצאו דחופים, חטפו ממנו גם הרמכים והאחשתרנים, ולבסוף העסק היה מאבד שליטה- עד שנדמה היה, למי שאזניו לא צלצלו עדין, שדוקא מרדכי ואסתר מקבלים בראש. אפרים הכחיש מכל וכל.
פורים אחד, לפני קריאת המגילה, נסיתי לדבר אליו בהגיון. בכל זאת, הבחור נראה נורמלי לחלוטין מרחוק.
"אפרים", פניתי אליו בעדינות, "אני יודע שאתה אוהב להכות בהמן, אבל אתה יודע... צריך גם לשמוע את המגילה... בין לבין...".
אפרים נגש אלי, ואחז בראשי בשתי כפות ידיו. " חביבי!! יש מצוה למחות את זכר עמלק. שמעת עליה פעם?!" הוא דבר בזעם עצור. "אתה יודע מה זה למחות?? למחוק!!!" הוא התחיל לצרוח "למחוק! לא להשאיר זכר!! למחווווק!!" אפרים עזב את ראשי, ושלף סיגריה מהכיס. "נגיד שזה עמלק? נגיד?" היד שלו רעדה מרוב עצבים, "צריך למחוק אותו! למחוק אותו! למחוק אותו!" עם כל "למחוק אותו" הוא קפץ על הסיגריה, מפורר אותה לאלפי פירורים. התרחקתי בשקט מהמקום. אני צריך למנוע ממנו לקיים מצוה?
בסיומה של תפילת ערבית, אפרים ארגן את האמל"ח שברשותו. בניו, כנצרות רימונים סביב לשולחנו, חלקו ביניהם את כלי המשחית, והכל היה מוכן לקריאת המגילה. יהודה החזן, הכין בבית את הקריאה בדקדוק רב, כהרגלו, וקרא אותה בשטף ובבטחון, בעוד ששאר המתפללים, מתכננים את נתיבי המילוט האפשריים.
ופתאום, באמצע פרק א', החריד פיצוץ אדיר את בית הכנסת . מביני דבר מיהרו לקבוע, שאין נפץ כזה בארסנל של אפרים, והנפץ כנראה נזרק מבחוץ. אפרים מיהר לאשר את הערכותיהם, וצעק "הפעם זה לא אני!" דומיית מוות השתררה. יהודה נצל את רגעי החסד כדי להרשים את המתפללים בקריאתו הרהוטה, אך אף אחד לא שת לבו אליו. באויר היתה תחושה שההמשך יבוא. והוא בא. נפץ נוסף נזרק אל תחומי בית הכנסת. הפעם כולם זיהו את מקורו: החלון הגובל עם בית הכנסת של אברם.
אברם היה גבאי מסור, בבית כנסת חסר תוחלת. בעוד שאצלנו היו מתפללים כארבעה- חמישה מנינים – אברם היה נאבק מרות על המתפלל התשיעי. העשירי, כך אומרים, היה אליהו הנביא- כל פעם בתחפושת אחרת. כדרכו של מקבץ מנינים, אברם לא היה בררן.
כל מי שיכל לאסוף מהרחוב, היה אוסף, ולעיתים עלו בחכתו- כדרכו של אברם סבא-פועלים רומנים שעברו גיור במקום, נשים עם שער קצוץ, או- מה שהיה קורה בדרך כלל- חבורת תמהונים. כולנו התיחסנו במידה רבה של חמלה לבית הכנסת הזה. קראנו לו בחבה "בית המשוגעים."
אבל הפעם, כך סברו כולם, הפסיכים האלה הגזימו. זו הכרזת מלחמה!
ברגע אחד נשכחו כל מחלוקות העבר. אפרים תפס פיקוד על המתרחש, השיב מכת אש ראשונה דרך החלון, וחלק אותנו לצוותי פעולה. ילדים קטנים פונו מבית הכנסת. "נחזיר אתכם כאשר נוכל לשמוע את המגילה בשקט" אמר אפרים בהתבטאות נדירה. שלושה נפצים מסוג "פרפר" נחתו ליד החזן. "די!! מספיק!!!" נשמע קולו הנואש של אברם, "תפסיקו לזרוק עליהם!! משוגעים!!" המשוגעים כנראה לא הקשיבו לו. אפרים והצוותים החזירו אש כל הזמן, ועשן מלא את כל בית הכנסת.
"מאיפה יש להם כל כך הרבה תחמושת?" זעקתי. "איך לא שמנו לב שהם אוגרים?"
"הכל בגלל יפי נפש כמוך." נהם לעברי שמואל הגבאי. "אני מזמן אמרתי, שצריך להשתלט להם על בית הכנסת."
החלטתי לעשות מעשה. יצאתי מהדלת הצדדית, ופתחתי באיגוף ימני של האויב. זעקות השבר של אברם נשמעו בכל פינה "מספיק!!! די!!! אל תזרוק!! אהבל! אמרתי לך לא לזרוק!! מספיק!! משוגעים!" "חייבים לחלץ את המסכן הזה", חשבתי.
"אפרים", צעקתי, "אני בדלת האחורית של האויב, בעוד כמה שניות אני פורץ! חפו עלי!"
עצמתי עינים. אברם המשיך לזעוק בגרון ניחר. לחצתי על הידית ביד רועדת. אחרי שניה הייתי בפנים.
אף אחד לא היה שם. ליד החלון עמד אברם בגבו אלי, ידו נתונה בתוך ארגז ענק מלא בנפצים, ומדי פעם צעק "מספיק!! די לזרוק!! אמרתי לך לא לזרוק!!"
----------- -------- ---------- ------------
"דבר", אפרים חיזק את הקשר סביב ידיו של אברם.
"אתם פשוט לא נורמלים", סנן אברם בזעם, דגל לבן נעוץ באזנו, בפקודת אפרים. "אף אחד היום לא רצה להשלים לי מנין, אז הקשבתי לכם דרך החלון. וכשיהודה הגיע לממוכן- זרקתי נפץ"
"מה הקשר ממוכן?" רתח עליו אפרים, "כל אחד עושה מה שבראש שלו? זורקים נפצים מתי שבא? עוד מעט תזרוק לי גם בהגי סריס המלך!!"
אברם הסתכל על אפרים במבט מלא רחמים.
-----------------------------------------------
יצאתי החוצה אל האויר הקריר. "לפורים הבא אגיע מוכן", חשבתי. מישהו יודע כמה עולה מרגמה?
תגובות