ומכאן ממשיכים
ממשיכים מכאן לשם
לעבר המקום שמסתתר בין ענני האופק
שמסתירים כמעט הכל
שנועלים פתחים חדשים
והמפתחות שלי
הם רבים
האם אדע למצוא את הדלת הנכונה?
ולבחור את המפתח המתאים
מבלבל להיות זאת שמחליטה
מחשל להיות זאת שתמיד מתאכזבת
ומפתח התקוות
נועל לעיתים את דלת היאוש
והכעס כאילו מסתיר את עוצמת הריגוש
והיום אני מביטה על עצמי
בסלחנות
גם אם ארכה הדרך
צריך לשמוח
לחייך רק לחייך, אני אומרת
מה שבא מתוך שמחה אמיתית
הוא עמוק יותר מכל צער שכאבתי
עצם החיוך מוליך אחריו את הלב
אחרי המעשים
הרגשות מוקיעים את הכאב
ואני בזאת העת שלמה יותר
שלווה יותר
ואפילו פותחת לאחר את ליבי
שפתאום הגיע ונעמד לצידי
והוא כאן
כי אתה שם
וזאת הבחירה שעשתה אותך רחוק כל כך
וקירבה אליי אדם אחר
ואתה, אם להיות כנה
כבר לא כל כך חסר...
תגובות